מסקירה חדשה שפורסמה בכתב העת Annals of Family Medicine עולה כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי או טיפול קוגניטיבי מבוסס-מיינדפולנס עשוי לסייע לחולים להפסיק את הטיפול בנוגדי הדיכאון, ללא עליה בסיכון להישנות התסמינים הפסיכיאטריים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את התועלת של התערבויות שנועדו להפחית/להפסיק את הטיפול בנוגדי-דיכאון ואת התוצאות בחולים אלו. לצורך כך, הם השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים שפורסמו עד מרץ 2017. הסקירה כללה מחקרים אקראיים ומבוקרים, ניסיוניים למחצה או תצפיתיים, להערכת התערבויות שעודדו הפסקת טיפול בנוגדי-דיכאון להקלה על דיכאון במבוגרים.
התוצאים העיקריים כללו הפסקת טיפול בנוגדי-דיכאון והיעלמות התסמינים. תוצאים משניים כללו הישנות/התלקחות; איכות חיים; הפחתת טיפול בנוגדי-דיכאון; ותפקוד מיני, חברתי ותעסוקתי.
מבין 15 מחקרים שנכללו בסקירה, 12 מחקרים (8 מחקרים אקראיים ומבוקרים; שני מחקרי זרוע-אחת ושני מחקרי עוקבה רטרוספקטיביים) נכללו במטה-אנליזה. בכל המחקרים הללו נקבע כי לא היה סיכון גבוה להטיית בחירה או זיהוי של החולים. שני מחקרים שתמכו בהחתת טיפול בנוגדי-דיכאון ע”י רופאי המשפחה מצאו כי 6% ו-7% מהחולים הפסיקו את הטיפול, בהשוואה ל-8% מהחולים תחת טיפול סטנדרטי. שישה מחקרים להערכת טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי עם הפחתת מינון דיווחו על שיעורי הפסקת טיפול של 40-95%. שני מחקרים דיווחו על סיכוי גבוה יותר להיעלמות התסמינים עם הפסקה חדה של הטיפול.
לאחר שנתיים, הסיכון להישנות או התלקחות התסמינים היה נמוך יותר עם משלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי עם הפחתת טיפול בנוגדי-דיכאון, בהשוואה לניהול קליני של החולים עם הפחתת הטיפול התרופתי (15-25% לעומת 35-80%; יחס סיכון של 0.34; שני מחקרים).
שיעורי הישנות/התלקחות תסמיני דיכאון היו דומים עם טיפול קוגניטיבי מבוסס-מיינדפולנס עם הפחתה והמשך טיפול בנוגדי-דיכאון (44-48%, לעומת 47-60%; שני מחקרים).
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי או טיפול קוגניטיבי מבוסס-מיינדפולנס עשויים לסייע במאמצים להפסקת טיפול בנוגדי-דיכאון, ללא העלאת הסיכון להישנות/התלקחות התסמינים הפסיכיאטריים. עם זאת, אלו דורשים משאבים רבים.
Ann Fam Med. 2019;17:52-60
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!