הפחתת רמות חומצה אורית מוגברות בדם עם טיפול ב-Febuxostat (פבאוריק) בחולים עם גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם עשוי להגן על הכליות טוב יותר מטיפול סטנדרטי, כך עולה מתוצאות מחקר אקראי חדש, אך קטן מדי בכדי לקבוע המלצות על-פיו.
מחקר FREED כלל 1,070 חולים בגילאי 65 שים ומעלה, עם רמות חומצה אורית בדם של מעל 7 ועד 9 מ”ג/ד”ל, עם לפחות גורם סיכון אחד נוסף למחלה כלייתית, קרדיווסקולארית או מוחית. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב- Febuxostat או טיפול סטנדרטי.
גורמי הסיכון כללו היסטוריה של יתר לחץ דם או סוכרת מסוג 2, הפרעה בתפקוד כלייתי (קצב פינוי גלומרולארי של 30-60 מ”ל/דקה) במהלך שלושת החודשים הקודמים, או היסטוריה של מחלה קרדיווסקולארית או צרברווסקולארית מעל שלושה חודשים טרם הגיוס למחקר.
הטיפול כלל מתן Febuxostat במינון ראשוני של 10 מ”ג/יום, עם העלאת המינון ל-40 מ”ג/יום במהלך חודשיים, או טיפול סטנדרטי ללא Febuxostat. הטיפול ניתן למשך 36 חודשים וניתן בשילוב עם שינוי אורחות חיים להפחתת רמות חומצה אורית בדם.
הריכוז הממוצע של חומצה אורית בדם בתחילת המחקר עמד על 7.54 מ”ג/ד”ל בקבוצת הטיפול ב- Febuxostat ועל 7.50 מ”ג/ד”ל בקבוצת הביקורת. רמות חומצה אורית בדם בשתי הקבוצות נפרדו בשלב די מוקדם והריכוז הממוצע בתחום המחקר עמד על 4.50 ו-6.76 מ”ג/ד”ל, בהתאמה, בקבוצת הטיפול ב- Febuxostat ובקבוצת הביקורת.
למעט ליקוי כלייתי, החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות במרכיבים השונים של התוצא העיקרי, כולל תמותה מכל-סיבה, אירוע כלילי או אירוע צרברווסקולארי לא-פטאלי. רוב רובם של האירועים היו כלייתיים ואלו היו אחראיים ל-87 מבין 125 אירועים בקבוצת Febuxostatו ל-109 מבין 155 אירועים עם טיפול סטנדרטי.
בניתוח הנתונים לפי רמות שונות של חומצה אורית בדם עלה כי יחס הסיכון לתוצא העיקרי היה הנמוך ביותר עם רמות סופיות של חומצה אורית של 5-6 מ”ג/ד”ל. הסיכון היה גבוה יותר עם רמות גבוהות יותר (מעל 7 מ”ג/ד”ל ובטווח 6-7 מ”ג/ד”ל) ועם רמות נמוכות יותר (עד 4 מ”ג/ד”ל ובטווח 4-5 מ”ג/ד”ל).
מכאן עולה כי ל- Febuxostat השפעה גדולה יותר להפחתת רמות חומצה אורית בדם, בהשוואה ל-Allopurinol, אשר עשויה להתגלות כחסרון של התרופה החדשה.
מתוך כנס ה-ESC
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!