התערבות טיפול פליאטיבי ע”י עובדים סוציאליים הובילה לשיפור תכנון טיפול מתקדם, ללא השפעה לרעה על איכות החיים, בחולים שאושפזו בשל אי-ספיקת לב חדה, כך עולה מתוצאות מחקר SWAP-HF, שפורסמו בכתב העת JAMA Cardiology.
החוקרים גייסו למחקר 50 חולים, בגיל ממוצע של 72 שנים, עם מקטע פליטה ממוצע של חדר שמאל של 0.33, בתקופה שבין ספטמבר 2014 ועד דצמבר 2015 וכללו חולים המאושפזים או שאושפזו לאחרונה עם לפחות גורם פרוגנוסטי שלילי אחד. מבין אותם 50 חולים, 82% אושפזו למעלה מפעם אחת לטיפול באי-ספיקת לב בתוך שנה מהגיוס למחקר.
לאחר שישה חודשים, העדפות טיפול מתקדם תועדו ע”י הרופא ואלקטרונית אודות למעלה מ-26 חולים שהשתתפו בתהערבות בהנחיית עובד סוציאלי, בהשוואה ל-24 חולים שחולקו באקראי לטיפול סטנדרטי (65% לעומת 33%).
לאחר שישה חודשים, לאחר 1.9 מפגשים, בממוצע, עם עובד סוציאלי, חלק גדול יותר מ-19 השורדים בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הטיפול הסטנדרטי, שינו גם את ההערכה הפרגונוסטית הבסיסית שלהם כך שתשקף בצורה מדויקת יותר את הערכת הרופא (94% לעומת 26%). בקרב 31 השורדים כולם, לא תועדו הבדלים בין הקבוצות במדדי דיכאון, חרדה, או איכות חיים.
החוקרים טוענים כי הממצאים מעידים על הסטטיסטיקה המטרידה בנוגע לטיפול פליאטיבי במקרי אי-ספיקת לב מתקדמת, בפרט הערכה שגויה של הפרוגנוזה עם הבדלים בהערכות בין הרופאים והחולים.
JAMA Cardiol 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!