בחולים עם פולי-נוירופתיה הנוטלים טיפול ארוך-טווח באופיואידים למשך 90 ימים ומעלה סיכון מוגבר לדיכאון, תלות באופיואידים ומינון-יתר, בהשוואה לאלו הנוטלים אופיואידים לפרק זמן קצר יותר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש מאי בכתב העת JAMA Neurology. יתרה מזאת, הטיפול ארוך הטווח באופיואידים אינו מוביל לשיפור המצב התפקודי של חולים אלו.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את שכיחות טיפול ארוך-טווח באופיואידים בקרב חולים עם פולי-נוירופתיה ולבחון את הקשר בין טיפול זה ובין המצב התפקודי, אירועים חריגים ותמותה. לצורך כך הם השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי ובחנו חולים שטופלו תרופתית וביקורות בין 1 בינואר, 2006, ועד 31 בדצמבר, 2010, במטרה לקבוע את החשיפה הממושכת לאופיואידים כמו גם תוצאים אחרים.
טיפול ארוך-טווח באופיואידים הוגדר בנוכחות לפחות מרשם אחד לטיפול באופיואידים, שהוביל לטיפול רציף במשך 90 ימים לפחות.
מבין 2,892 משתתפים עם פולי-נוירופתיה (1,364 נשים, גיל ממוצע של 67.5 שנים) ו-14,435 ביקורות (6,827 נשים, גיל ממוצע של 67.5 שנים), חולים עם פולי-נוירופתיה קיבלו טיפול ארוך-טווח באופיואידים בשכיחות גבוהה יותר מהביקורות (18.8% לעומת 5.4%). בקרב חולים עם פולי-נוירופתיה שנטלו טיפול ארוך-טווח באופיואידים תועדו מספר מדדי תפקוד שהיו גרועים יותר גם לאחר תקנון לתחלואה נלווית, כולל שימוש נרחב יותר בעזרי יציבה (יחס סיכויים מתוקן של 1.9); לא תועד שיפור במצב התפקודי עם טיפול ארוך-טווח באופיואידים.
אירועים חריגים היו נפוצים בקרב חולים עם פולי-נוירופתיה שנטלו טיפול ארוך-טווח באופיואידים וכללו דיכאון (יחס סיכון מתוקן של 1.53), תלות באופיואידים (יחס סיכון מתוקן של 2.85) ומינון-יתר של אופיואידים (יחס סיכון מתוקן של 5.12).
החוקרים מסכמים וכותבים כי פולי-נוירופתיה מעלה את הסיכוי לטיפול ארוך-טווח באופיואידים. לא ניתן לשלול כי כאב כרוני בעצמו הינו מקור להחמרת מצב תפקודי בקרב חולים הנוטלים טיפול זה לטווח ארוך. עם זאת, טיפול ארוך-טווח באופיואידים לא הביא לשיפור מצתב תפקודי, אלא לווה בסיכון גבוה יותר לתלות באופיואידים ומינון יתר של הטיפול.
JAMA Neurol. Published online May 22, 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!