ע”פ דיווח בדהמרקר המציג ממצאים מדו”ח טאוב (את הדו”ח המקורי אליו מתייחסת הכתבה לא ניתן היה לאתר באתר המכון עדיין) שיעור ההוצאה הלאומית על הבריאות מתוך התוצר הלאומי עלה בשנת 2013, וזאת לאחר שנים רבות של קיפאון ביחס זה.
עם זאת, עדיין השיעור נמוך משמעותית מזה המקובל במדינות ה-OECD והפער בינינו למדינות מערביות הולך וגדל. (בארץ כ-7.8% לעומת כ- 13% – 12% בהולנד, גרמניה וצרפת וחציון של 9.4% לכלל מדינות ה-OECD ושל 16% בארה”ב) .
הבעיה החמורה יותר עליה מצביע הדו”ח הוא שיעור המימון הציבורי , והמגמה של ההוצאה על הבריאות : בארץ ירד שיעור המימון הציבורי מכ-70% בשנות ה-70 ל-60% בשנים האחרונות, לעומת מגמה עלייה ב-OECD מכ-75% בשנות ה-90 לקרוב ל-80% בשנים האחרונות.
חוקרי מכון טאוב מסבירים את הפערים הללו בשל העובדה שבארץ טיפולי השיניים הן במימון פרטי (למעט ילדים בשנים האחרונות) וכך גם הטיפול הסיעודי, בעוד שבמרבית מדינות ה-OECD המימון של שירותים רפואיים אלה הוא ציבורי. בנוסף לכך, בישראל יש שיעור רכישה גבוה מאוד של ביטוחים רפואיים פרטיים ומשלימים בהשוואה למדינות ה-OECD .
יוצא מכך ששיעור ההוצאה הציבורית על הבריאות מהתל”ג יורד באופן חד למדי בישראל אל פחות מ-5% , לעומת מגמה הפוכה ב-OECD לכ-6.8% ובארה”ב לכ-7.5% .
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!