מתוצאות מטה-אנליזה חדשה, שפורסמו בכתב העת BMJ, עולה כי התועלת של טיפול בחסמי ביתא בחולי אי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד של חדר שמאל אינה תלויה בגיל או מגדר.
החוקרים ערכו מטה-אנליזה ואספו נתונים מ-11 מחקרים אקראיים מג’וריים עם סך כולל של קרוב ל-14,000 חולים בגילאי 40-85 שנים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה של חדר שמאל הנמוך מ-45%, שהיו בקצב סינוס בתחילת המחקר. הגיל החציוני של המשתתפים עמד על 64 שנים.
בהשוואה לפלסבו, הטיפול בחסמי ביתא הפחית משמעותית את התוצא העיקרי שכלל תמותה מכל-סיבה במהלך תקופת המחקר בכל קבוצות הגיל: 46-53 שנים (יחס סיכון של 0.66), 58-62 (0.71), 66-70 (0.65) ו-73-78 (0.77).
לא זוהתה אינטראקציה משמעותית עם מגדר באף אחת מקבוצות הגיל או כאשר הגיל נבחן כמשתנה רציף.
חסמי ביתא גם הפחיתו את מספר אשפוזים על-רקע אי-ספיקת לב בכל קבוצות הגיל והמין. בנוסף, סבילות הטיפול בחסמי ביתא הייתה דומה לפלסבו, ממצאים המחזקים את השימוש בחסמי ביתא בכל החולים הללו במקצב סינוס.
שיעורי הפסקת טיפול בחסמי ביתא בשל תופעות לוואי היו דומים לפלסבו בחולים בכל קבוצות הגיל (14.4% לעומת 15.6%) ואף בחולים מבוגרים יותר.
החוקרים מודעים לכך שרק 30% מהחולים היו מעל גיל 70, ממצא שאינו משקף את תנאי העולם האמיתי. הם גם מוסיפים כי נשים לא זכו לייצוג מספק במחקרים קליניים (24%) וכי יש מקום לשיפור גיוס נשים למחקרים לצורך התאמה מציאותית של הציפיות בנושאי סיכון ותועלת של הטיפולים התרופתיים.
BMJ 2016
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!