במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בחולים עם סוכרת מסוג 1 חלה עליה של פי ארבע בסיכון לאשפוז בשל אי-ספיקת לב, בהשוואה לביקורות באוכלוסיה הכללית. איזון ירוד של רמות הסוכר בדם והפרעה בתפקוד הכלייתי מביאים לעליה משמעותית בסיכון לאי-ספיקת לב.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סוכרת הינה גורם סיכון מוכח לאי-ספיקת לב, אך מאחר וכמעט כל מקרי אי-ספיקת לב מתוארים במבוגרים, העליה בסיכון וגורמי הסיכון לאי-ספיקת לב בחולים עם סוכרת מסוג 1 אינם מוכרים היטב. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לקבוע את היקף העליה בסיכון לאי-ספיקת לב בחולי סוכרת מסוג 1 ואת ההשפעה של רמות איזון גליקמי שונות ואלבומינוריה.
מדובר במחקר מקרה-ביקורת פרוספקטיבי, במהלכו זוהו כל החולים עם סוכרת מסוג 1 במאגר Swedish National Diabetes Registry בין 1 בינואר, 1998, ועד 31 בדצמבר, 2011, ונבחרו באקראי חמש ביקורות מהאוכלוסיה הכללית לכל מטופל, תוך התאמה בגיל, מין ומדינה, תוך השוואת אשפוזים בשל אי-ספיקת לב.
מדגם המחקר כלל 33,402 משתתפים (גיל ממוצע בתחילת המחקר של 35 שנים), 45% נשים ומשך סוכרת ממוצע של 20.1 שנים. לאורך מעקב ממוצע של 7.9 שנים, 1,062 חולים אושפזו לבית חולים עם אבחנה של אי-ספיקת לב, בהשוואה ל-1,325 חולים (1%) מבין 166,228 ביקורות תואמות במהלך 8.3 שנים (יחס סיכון של 4.69), לאחר תקנון למין, גיל, משך סוכרת, לידה בשבדיה, רמת השכלה ומחלות רקע.
איזון גליקמי גרוע לווה בסיכון מוגבר לאי-ספיקת לב עם עליה הדרגתית, וכך גם אלבומינוריה. הסיכון לאי-ספיקת לב היה מוגבר גם בחולים עם סוכרת מאוזנת היטב (יחס סיכון מתוקן של 2.16) ובאלו ללא אלבומינוריה (יחס סיכון של 3.38), אך לא בתת-קבוצה של חולים עם סוכרת מאוזנת היטב וריכוז אלבומין תקין.
לסיכום, בחולים עם סוכרת מסוג 1 עליה משמעותית בסיכון לאשפוז עקב אי-ספיקת לב, עם סיכון מוגבר בנוכחות פגיעה בתפקוד הכלייתי ואיזון גליקמי ירוד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!