למעלה ממחצית מהחולים לאחר כריתה של בלוטת התריס אינם נדרשים לטיפול בתוספי סידן, כך עולה מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי שפורסמו בכתב העת Archives of Surgery. החוקרים ממליצים על טיפול סלקטיבי, במקום טיפול שגרתי, בתוספי סידן לחולים לאחר כריתה של בלוטת התריס.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה לאשר את הממצאים באופן מהימן יותר, אך על-בסיס הנתונים הנוכחיים, הם מציעים להגביל את הטיפול בתוספי סידן לחולים עם רמות PTH של מתחת ל-6 פיקוגרם למ”ל, או רמות סידן בדם של מתחת ל-8 מ”ג לד”ל ביום הראשון לאחר הניתוח.
במטרה להעריך את שיעור החולים לאחר כריתת בלוטת התריס, המצויים בסיכון אמיתי להתפתחות היפוקלצמיה תסמינית, החוקרים סקרו את הנתונים אודות 156 חולים שעברו כריתה מלאה או שלמה של בלוטת התריס. כל המשתתפים קיבלו הדרכה בנוגע לתסמינים של רמות סידן נמוכות (עקצוץ ונימול) והוסבר להם על טיפול בסידן לפי הצורך.
החוקרים מצאו כי בכל החולים עם תסמינים, רמות PTH עמדו על מתחת ל-6 פיקוגרם למ”ל , ו/או רמות סידן של פחות מ-8 מ”ג לד”ל, ביום הראשון לאחר הניתוח. עם זאת, לא כל 66 החולים עם רמות אלו פיתחו תסמינים של היפוקלצמיה (42% מכלל המדגם).
על-בסיס ממצאים אלו, החוקרים ממליצים על מתן תוספי סידן ו/או קלציטריול רק לחולים עם ערכי סף אלו של PTH או רמות סידן בדם בבוקר שלאחר הניתוח לכריתת בלוטת התריס.
יישום המלצות אלו עשוי להפחית את שכיחות מתן טיפול תרופתי מיותר, הקזות דם והערכות מעקב בקרוב ל-60% מהחולים לאחר ניתוח לכריתת בלוטת התריס. יתרה מזאת, באמצעות גישה זו ניתן לצמצם משמעותית את עלויות הטיפול, משך האשפוז והמעקב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!