שימוש בדיאליזה בקרב מטופלים בני 80 ו-90 בארצות הברית עלה בעשור האחרון. בערך מחצית מהמטופלים ימותו תוך שנה לאחר התחלת הדיאליזה, שזהו שיעור הישרדות נמוך יותר בהשוואה לאוכלוסיית ביקורת מותאמת על פי גיל.
המחקר הנוכחי, שפורסם במהדורת פברואר של Annals of Internal Medicine, הוא הראשון לבדוק את האפידמיולוגיה והתוצאות של ESRD (end-stage renal disease) בקרב מטופלים מאוד קשישים ברמה הלאומית. במחקר ניתחו מידע מחולי ESRD, שנרשמו במערכת מידע כליתית בארצות הברית.
בין השנים 1996 ו-2003, מספר המטופלים הקשישים מאוד, שהתחילו דיאליזה, עלה מ-7054 ל-13,577, דבר שמתאים לעליה הממוצעת השנתית של 9.8%. לאחר תקנון לגדילת האוכלוסייה, נצפתה עליה של 57% בהתחלת דיאליזה במהלך המחקר.
46% מהמטופלים בני 80 ו-90 מתו תוך שנה לאחר התחלת הדיאליזה. לא הופיעו שינויים משמעותיים בהישרדות לאחר שנה במהלך תקופת המחקר. פרדיקטורים של תמותה כללו גיל מבוגר יותר, מצב לא אמבולטורי ועליה במצבים קו-מורבידים אחרים.
בהשוואה למטופלים, שלא התחילו דיאליזה בשנת 1996, לאלה שהתחילו דיאליזה בשנת 2003, היו שיעורי סינון גלומרולרי (GFR) גבוהים יותר ופחות תחלואה הקשורה למחלת כליה.
לסיכום, בהינתן העלייה במטופלים מאוד קשישים עם ESRD והתחלואה, התמותה והעלויות הנלוות, העדיפות של המחקר צריכה לכלול קביעה של הסיבות לעלייה בעדות והתפתחות של אינדקסי ריבוד סיכון לעזור בקבלת החלטות בנוגע לדיאליזה. בינתיים, יש צורך במאמצים לדחות או למנוע ESRD בקרב מטופלים קשישים מאוד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!