ממחקר חדש עולה כי Laproscopic Ventral Hernia Repair (LVHR) היא טיפול הבחירה בחולים עם BMI של 30 ומעלה.
הרניה בבטן קדמית היא בעיה קלינית ולעיתים קרובות מפחידה, בעיקר במטופלים הסובלים מהשמנת יתר. מאחר ש-LVHR כרוך במספר קטן יותר של סיבוכים ושיעורי הישנות נמוכים, השימוש בטכניקות פולשנות-מינימלית בתת-קבוצה זו של נבדקים עשויה להקטין את הסיבוכים לאחר הניתוח ושיעורי אי-הצלחה.
בסקירה רטרוספקטיבית של נתונים שנאספו מ-163 חולים הסובלים מהשמנת יתר, שעברו LVHR בין 1 ביולי, 1998 עד 31 בדצמבר, 2003. המדדים העיקריים היו גיל, מין, BMI גודל הפגם, משך הניתוח, גודל הפגם והרשת (Mesh) ששימשה לתיקון, כמות הדם שאבד בניתוח, משך האישפוז, סיבוכים והישנות הרניה.
השמנת יתר הוגדרה כ-BMI של 30 ומעלה. מדדי BMI ממוצעים עמדו על 38. מבין 98 הנשים ו-65 הגברים שעברו LVHR, 20 משתתפים (12.3%) סבלו מ-21 סיבוכים לאחר ניתוח. לא נרשמה תמותה סביב הניתוח. משך האישפוז הממוצע עמד על 2.6 ימים ושיעור ההישנות היה 5.5% בתקופת מעקב ממוצעת של 25 חודשים (בטווח של 1-73 חודשים).
לדברי החוקרים, שיעור נמוך של מעבר ללפרוטומיה, תחלואה מינימלית והעדר תמותה סביב הניתוח במחקר זה מצביעים על בטיחות LVHR בנבדקים הסובלים מהשמנת יתר והרניות מורכבות. בנוסף, שיעורי הצלחה של למעלה מ-94.5% מעידים על יעילות טובה יותר של LVHR בהשוואה לשיעורים ההיסטורים של נבדקים שעברו ניתוח פתוח. בידיים מיומנות, LVHR עשוי להיות טיפול הבחירה במרבית החולים עם BMI של 30 ומעלה.
החוקרים מייחסים את השיעור הנמוך של סיבוכים והישנות למספר גורמים עיקריים מחט Veress או שיטות מצומצמות להעלאת הבטיחות בגישה לחלל הבטן, הצבת פרותיזה מתאימה המאפשרת חפיפה נרחבה של פגמים בדופן הבטן, שימוש בארבעה תפרים שאינם נספגים שהוצבו בנקודת האמצע בכל צד של הרשת, והצבת תפרים נוספים בהיקף דופן הבטן במרחק של 4-6 ס”מ.
למרות שתפרים אלו עשויים להאריך את זמן הניתח ועלולים לגרום אי נוחות לאחר הניתוח, הם עוזרים להבטיח את הקיבוע והקטנת התזוזה של הרשת. אם הרשת נותרת מקובעת למקומה במהלך תיקון הולם, שיעורי ההישנות אמור להיות 0%.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!