American College of Chest Physicians עידכן את ההנחיות בנושא שיעול. ההנחיות המעודכנות מופיעות בגליון ינואר של Chest, וכוללות קטגוריות חדשות ומתמקדות בגישה האינטגרטיבית לחולה.

הכרה בחשיבות שיעול ברפואה הקלינית היתה הגורם המניע לקונצנזוס המקורי שגובש בשנת 1998. בהשוואה לקונצנזוס המקורי, הגישה המעודכנת מתמקדת על אבחנה וטיפול בשיעול, כתסמין, במבוגרים ובילדים, ומצמצמת את הדיון בשיעול כמנגנון הגנה. הגישה המעודכנת מקפידה יותר על סקירה מבוססת ראיות ומתארת את המתודלוגיה בפסקה נפרדת, מעדכנת ומרחיבה, בהתאם לצורך, את הנושאים האחרים ומוסיפה נושאים חדשים שלא זכו להתייחסות בעבר.

בין הנושאים החדשים כלולים Nonasthmatic Eosinophilic bronchitis; acute bronchitis; Nonbronchiectatic Suppurative Airway Diseases, שיעול שנגרם עקב אספירציה, משנית לדיספאגיה, גורמים סביבתיים ותעסוקתיים לשיעול, שחפת וזיהומים אחרים, שיעול בחולי דיאליזה, גורמים לא-שכיחים לשיעול, שיעול לא-מוסבר שנקרא בעבר אידיופטי, גישה אמפירית אינטגרטיבית לטיפול בשיעול, הערכת חומרת שיעול ויעילות טיפול במחקר קליני, טיפולים אפשריים בעתיד וכיווני מחקר עתידיים.

שני מונחים ישנים הוחלפו בחדשים Upper Airway Cough Syndrome הוא מחליף את המונח Postnasal Drip Syndrome, בהתייחסו לשיעול שנובע ממצבים הקשורים בדרכי הנשימה העליונות, מאחר שלא ברור אם המנגנון לשיעול הוא דלף בחלק האחורי של האף, גירוי ישיר, או דלקת של רצפטורי השיעול בדרכי הנשימה העליונות.

ההנחיות מציעות גם להחליף את המונח Idiopathic Cough במונח Unexplained Cough, מאחר שככל הנראה יתגלה יותר מגורם לא-ידוע אחד לשיעול כרוני, והמונח אידיופטי מתייחס למחלה בודדת.

ההנחיות כוללות אלגוריתם לטיפול בשיעול אקוטי, סב-אקוטי וכרוני ולהערכת שיעול כרוני בילדים מתחת לגיל 15.

הוועדה ממליצה על גישה אבחנתית אינטגרטיבית לטיפול בשיעול במבוגרים, בחל מהיסטוריה רפואית ובדיקהגופנית. שיקולים חשובים הם שימוש במעכבי ACE (Angiotensin-Converting Enzyme), עישון, או עדות למחלה מסכנת חיים או מחלה סיסטמית, דוגמאת דלקת ריאות או תסחיף ריאתי. לעיתים קרובות יותר, שיעול הוא תסמין למחלה שאינה מסכנת חיים, דוגמאת זיהום בדרכי נשימה עליונות, התקף של מחלה קיימת (דוגמאת COPD, Upper Airway Cough Syndrome, Pertusis או התקף אקוטי של Chronic Bronchitis).

עבור חולים עם שיעול סב-אקוטי, לא-זיהומי, רופאים צריכים לקבוע תחילה אם מדובר בשיעול לאחר זיהום, משנית ל-Upper Airway Cough Syndrome, Transient Bronchial Hyperresponsiveness, אסטמה, Nonasthmatic Eosinophilic Bronchitis, ו-GERD. יש לטפל בצעדים עוקבים ואדטיבים מאחר שייתכן שיש יותר מגורם אחד לשיעול. מעשנים צריכים לקבל ייעוץ באשר להפסקת עישון. מטופלים במעכבי ACE צריכים להפסיק לקחת את התרופה.

טיפול אמפירי ראשוני לשיעול כרוני צריך לכלול נוגדי-גודש אנטי-היסטמינים מדור ראשון. אם השיעול הכרוני ממשיך לאחר טיפול ב-Upper Airway Cough Syndrome, יש לשלול אסטמה באמצעות מבחן גירוי ברונכיאלי, במקרה שספירומטריה לא העידה על חסימה הפיכה בזרימת האויר. אם אין מבחן ברונכיאלי זמין, יש להתחיל בטיפול אמפירי לאסטמה. אם השיעול נמשך, יש לבדוק אם קיימת NonAsthmatic Eosinophilic Bronchitis באמצעות בדיקת כיח לאאזונופילים או טיפול אמפירי בקורטיקוסטרואידים.

לפני התחלת טיפול בקורטיקוסטרואידים דרך הפה, נבדקים עם חשד לשיעול בעקבות אסטמה ומבחן גירוי ברונכיאלי חיובי, צריכים לקבל טיפול משולב של סטרואידים בשאיפה, ביתא-אגוניסטים בשאיפה, או מעכבי לויקוטריאנים דרך הפה.

כאשר השיעול אינו מגיבר לטיפול ל-Upper Airway Cough Syndrome ואסטמה, או NonAsthmatic Eosinophilic Bronchitis, יש להתחיל טיפול ל-GERD. אם הטיפול אינו מועיל, יש להעביר את החולה למומחה לשיעול.

במחקר קליני שכולל טיפול בחולים עם שיעול כרוני, החוקרים צריכים לכלול שיטות סוביקטיביות ואוביקטיביות. אלו צריכים לכלול כלים תקפים, אמינים, ספציפיים לשיעול, המשפרים את איכות חיי המטופל, ומבחני שיעול לפני ואחרי ההתערבות במצבי מחלות בהם רגישות הרפלקס לגירוי מוגבר. Flow-Volume Loops מסייעים בהערכת נוכחות בצקת בדרכי הנשימה העליונות לפני ואחרי טיפול.

יש לשקול אבחנת Nonasthmatic Eosinophilic Bronchitis בחולים עם שיכול כרוני וצילום רנטגן תקין, כמו גם העדר עדויות לחסימה בדרכי האויר או תגובתיות יתר של דרכי האויר במבחני ספירומטריה. אישור אבחנת NonAsthmatic Eosinophilic Bronchitis נעשה לפי נוכחות אאזונופיליה בדרכי האויר, בין אם בבדיקת כיח או שטיפת נוזל ברונכיאלי בברונכוסקופיה, וע”י שיפור בשיעול לאחר טיפול בסטרואידים. יש לשקול גם גורמים תעסוקתיים ל-NonAsthmatic Eosinophilic Bronchitis.

טיפול קו ראשון לשיעול כרוני בעקבות Nonasthmatic Eosinophilic Bronchitis הם סטרואידים בשאיםה, אלא אם מזוהה אלרגן סיבתי או גורם מגרה, במקרים אלו ההמלצה היא הימנעות. אם שיעול כרוני בעקבות Nonasthmatic Eosinophilic Bronchitis נמשך למרות הטיפול, או אם הדלקת האאזונופילית בדרכי הנשימה מתקדמת, יש לטפל בסטרואידים דרך הפה.

שיעול המלווה הגבלה לא-מלאה או בלתי-הפיכה של דרכי האויר, סימנים ישירים או עקיפים למחלה של דרכי הנשימה הקטנות שמזוהה בבדיקת HRCT, או הפרשות מוגלתיות בברונכוסקופיה, רומזות לאבחנת NonBronchiectatic Suppurative Airway Disease ויש לשקול ביופיסיית ריאה אם האבחנה אינה ברורה. במקרים של Bacterial Bronchiolitis יש לטפל בטיפול אנטיביוטי ממושך.

דרושים מחקרים נוספים כדי לברר את המנגנון לשיעול במחלות ומצבים שונים, את הדרך האופטימלית להערכת וטיפול בשיעול, באופן ספציפי לגורם החשוד. מחקר דרוש בעיקר במקרים דוגמאת שיעול לאחר זיהום, איפיון שיעול פסיכוגני, שיטות להערכת שיעול וטיפול תרופתי.

Chest. 2006;129:1-25

לידיעה במדסקייפ