כיוון שאין קבוצת השוואה חיצונית מתאימה למתנדבי המחקר, ציינו החוקרים בגיליון נובמבר של American Journal of Epidemiology, השתמשו החוקרים במשתתפים מעשנים כבדים כקבוצת השוואה.
גברים בקבוצת אזבסט היו בסבירות של 36% יותר לפתח סרטן קולורקטלי לעומת מעשנים כבדים, למרות שההבדל לא היה משמעותי סטטיסטית.
משתתפים שנחשפו לאזבסט עם אנורמליות פלאורליות היה בסבירות של 54% יותר לפתח סרטן קולורקטלי (p = 0.05). עלייה במספר הפגיעות ברדיוגרף היתה קשורה גם היא לסיכון לסרטן קולורקטלי.
בהנחה כי נוכחות שינויים בפלאורה וחומרת ריבוי הפגיעות ברדיוגרף הינם סמנים ביולוגים למינון חשיפה לאזבסט, ממצאים אלו עקביים עם יחסים תלויי מינון בין חשיפה לאזבסט וסיכון לסרטן קולורקטלי. שרידות לאחר אבחנה היתה דומה בין הקבוצות.
משתתפים עם חשיפה של 21-30 שנה היו בסיכון של 74% יותר לסרטן קולורקטלי, בהשוואה לאלו עם חשיפה של פחות מ-10 שנים, אך הזמן מהחשיפה הראשונה לא חזה סיכון לסרטן.
גברים שנחשפו בכמות גדולה מקבלים סרטן שניתן ולא ניתן למניעה. זו מחלה אחת שאפשר לעות משהו נגדה; לכן יש להתמקד בטיפול בגברים אלו.
יש לערוך בדיקות סקירה קולורקטליות בשל בסיכון בגבוה, סיכמו החוקרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!