חוקרים אוסטרים מדווחים כי טיפול במחלה פריודנטלית חמורה יכול לשפר תיפקוד אנדותל.
מחקרים אפידמיולוגים קשרו בין זיהום פריודנטלי למחלות קרדיווסקולריות, מדווחים החוקרים בגיליון יוני של American Heart Journal, למרות שלא ברור עדיין אם הקשר סיבתי.
המחקר הנוכחי נערך במטרה לקבוע האם חוסר תיפקוד אנדותליאלי, שלב קריטי בהתקדמות טרשת עורקים, יהיה חמור יותר בחולים עם מחלה פריודנטלית חמורה והאם טיפול במחלה ישפר את חוסר התיפקוד.
החוקרים בדקו תיפקוד אנדותליאלי ב-30 חולים עם מחלה פריודנטלית ו-31 נבדקי ביקורת. החולים נבדקו שוב לאחר 3 חודשים של טיפול. אנשים עם CVD, יתר לחץ דם, סוכרת מסוג 2 או עודף כולסטרול לא נכללו במחקר.
התרחבות תלויית זרימה ממוצעת היתה 6.1% בחולים לפני הטיפול בהשוואה ל-8.5% בנבדקי הביקורת. לאחר הצלחת הטיפול, ההתרחבות עלתה ב-9.8% מערך הבסיס, והיתה זהה לנבדקי הביקורת. הטיפול גם הביא לירידה משמעותית הרמות חלבון C ראקטיבי.
החולים עברו הדרכה בנושא הגיינת הפה, קיבלו שטיפת פה כלורוהקסידין גלוקונט למשך 14 יום, וטיפול אנטימיקרוביאלי סיסטמי למשך 7 ימים.
התוצאות מראות כי טיפול במחלה פריודנטלית חמורה משפר חוסר תיפקוד אנדותליאלי. יש עדיין לחקור האם שיפור זה יתורגם ליתרון בהתקדמות טרשת עורקים ואירועים קרדיווסקולרים.
בהתחשב בכך שהטיפול הפריודנטלי לפחות יטפל בבריאות הפה, מציעים החוקרים כי כרכיב אינטגרלי של טיפול קרדיולוגי מניעתי כדאי להמשיך ולחקור את ההשפעה המגנה על הלב של טיפול פריודנטלי.
Am Heart J 2005;149:950-954,1050-1054.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!