כמה מחקרים בדקו בו-זמנית את תפקידם של רצפטורי TNF-אלפא מסיסים מסוג 1 ומסוג 2 (הקרויים sTNF-R1 ו-sTNF-R2), של C-reactive protein ושל interleukin-6 כחזאים של ארועים קרדיווסקולרים. ערכם של סמני דלקת אלה כחזאים בלתי-תלויים נותר שנוי במחלוקת.
במחקר נבדקו רמות ה-sTNF-R1, sTNF-R2, interleukin-6, וה-C-reactive protein בפלסמה כסמני סיכון למחלת לב כלילית בקרב נשים שהשתתפו ב-Nurses’ Health Study וגברים שהשתתפו ב-Health Professionals Follow-up Study תוך ביצוע אנליזת מקרה-ביקורת. 239 נשים ו-265 גברים מתוך הנבדקים שנתנו דגימות דם ושלא סבלו ממחלה קרדיווסקולרית בתחילת המחקר,עברו התקף לב לא סופני או שהופיעה בהם מחלת לב סופנית במהלך תקופות המעקב במחקרים שנמשכו 8 שנים ו-6 שנים, בהתאמה. למחקר נבחרו נבדקי ביקורת מתאימים מבחינת גיל, סטטוס עישון, ותאריך לקיחת דגימת הדם, ביחס של 2:1.
לאחר התאמה לגורמים שונים, נמצאו רמות גבוהות של interleukin-6 ושל C-reactive protein קשורות משמעותית לסיכון מוגבר לחלות במחלת לב כלילית בשני המינים, ואילו רמות גבוהות של רצפטורי TNF-אלפא מסיסים נמצאו משמעותיות רק בנשים. התאמה נוספת לגורמים שונים הקשורים בליפידים או שאינם קשורים בהם החלישה את כל הקשרים: רק רמות ה-C-reactive protein נותרו משמעותיות. ערך ה-RR בקרב כל הנבדקים היה 1.79 בקרב אלו שבהם נמצאו רמות C-reactive protein של 3.0 מ”ג לליטר ומעלה, בהשוואה לאלו שבהם נמצאו רמות נמוכות מ-1.0 מ”ג לליטר (95%CI, 1.27-2.51; ערך P למגמה <0.001). התאמה נוספת לנוכחות או העדר סוכרת ויתר לחץ דם הפחיתה באופן מתון את ערך ה-RR ל-1.68 (95%CI, 1.18-2.38; ערך P למגמה = 0.008).
החוקרים מסיקים כי רמות מוגבהות של סמני דלקת, בעיקר של C-reactive protein, מעידות על סיכון מוגבר לחלות במחלת לב כלילית. למרות שרמות השומנים בפלסמה נמצאו בקשר חזק יותר עם סיכון מוגבר בהשוואה לסמני הדלקת, רמת ה-C-reactive protein המשיכה להיות תורם משמעותי בחיזוי מחלת לב כלילית.
NEJM. 351:2599-2610
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!