החוקרים בדקו את השפעתם של 4 תכשירי ברזל פרנטרלים: iron sucrose (FeS), iron dextran (FeD), iron gluconate (FeG) ו- iron oligosaccharide (FeOS), במקטעים מבודדים של proximal tubule מעכברים, בתאי human kidney (HK-2) מתורבתים, ובמתן ורידי לעכברים.
כל התכשירים גרמו להפחתה תלויית מינון בריכוזי ATP במקטעי הטובולי, אך רק ה- FeS הביא לעליה בשחרור LDH.
בניסויי HK-2, FeS הביא לעלייה ב- LDH ולהפחתה בשחרור cytochrome c. התכשירים האחרים לא הביאו לשינוי משמעותי בסמנים אלו.
צבירת ברזל בציטופלסמה של תאי HK-2 היתה ניכרת לאחר הדגרה עם FeS, פחות לאחר הדגרה עם FeG, וחסרה לאחר אינקובציה עם FeD או FeOS.
מניסויים אלו שהרעילות היחסית של התרכובות הינה: FeS>FeG>FeD or FeOS.
בעכברים, כל התרכובות הגבירו פראוקסידציה ליפידית. FeS ו- FeG הביאו לעלייה ברמות פריטין, וגרמו לנזק היסטולוגי- בעיקר צבירת ברזל גלומרולרית, והתנפחות של תאי אנדותל.
Kidney Int 2004;66:144-156.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!