על-פי תוצאות מחקר מעקב ארוך-טווח שפורסם לאחרונה, הקרנה אורביטלית היא טיפול בטוח ב- Graves’ ophthalmopathy, GO, פרט, אולי, למקרי החולים הסוכרתיים.
החוקרים כותבים כי היתרון הברור של רדיו-תרפיה, בניגוד למתן גלוקו-קורטיקואידים, הוא שהטיפול נסבל היטב וכמעט חסר תופעות לוואי לטווח הקצר. הם מסבירים כי הפגם האפשרי של הטיפול בהקרנה עלול להיות תופעות לוואי שליליות לטווח הארוך, כגון אינדוקציה גידולית, מחלות של הרשתית, ו/או התפתחות קטרקט.
החוקרים בחנו קבוצה קוהורטית של 245 חולים הסובלים מ-GO שטופלו בהקרנה של ה-retrobulbar (ב-20Gy במהלך שבועיים) ו/או במתן אורלי של גלוקו-קורטיקואידים בין השנים 1982-1993. מדידות התוצאה העיקריות היו תמותה, שכיחות הופעת מחלות רשתית, שכיחות התפתחות קטרקט, וסוג הקטרקט, שנאמדו באמצעות דרוג ה-Lens Opacity Classification System II. הופעת מחלת רשתית אפשרית נבדקה באופן סמוי והוגדרה כנוכחות דימום ו/או microaneurysms אחד לפחות בתמונות רשתית red-free. מחלת רשתית מוחלטת הוגדרה כיותר מחמש פגיעות.
במהלך המעקב נפטרו 37 מתוך 245 החולים, אף אחד מהם לא נפטר כתוצאה מגידול תוך-גולגולתי. שיעור התמותה עמד על 17% בקבוצה שטופלה באמצעות הקרנה (27/159) ועל 12% בקבוצה שלא טופלה באמצעות הקרנה (10/86), ערך P = .26. מתוך 208 החולים החיים הסכימו 157 (75%) להשתתף בבדיקת מעקב שבוצעה על-ידי רופאי עיניים. תקופת המעקב הממוצעת ארכה 3 ± 11 שנים.
מחלת רשתית אפשרית נמצאה ב-15% מהחולים, בינהם 22 חולים מהקבוצה שטופלה בהקרנה וחולה אחד מהקבוצה שלא טופלה בהקרנה (P = .002). בחמישה חולים, כולם מהקבוצה שטופלה בהקרנה, נמצאה מחלת רשתית מוחלטת והם כללו 3 חולי סוכרת וחולה אחד הסובל מיתר לחץ-דם. סוכרת נמצאה קשורה להימצאות מחלת רשתית אפשרית (P = .03) ומוחלטת (P = .005), עם סיכון יחסי של 21 (95%CI, 3-179).
שכיחות וחומרת הקטרקט היו דומות בחולים מהקבוצה שטופלה בהקרנה (29%) ובחולים מהקבוצה שטופלה בגלוקו-קורטיקואידים (34%). 88 מתוך 104 החולים שטופלו באמצעות הקרנה קיבלו גם גלוקו-קורטיקואידים באופן אורלי.
החוקרים כותבים כי הנתונים מעידיס שהקרנה אורביטלית מהווה דרך טיפול בטוחה במקרי Graves’ ophthalmopathy, פרט, אולי, למקרים של חולים סוכרתיים. הם מסכמים כי לא ניתן להבחין בוודאות האם ה-microaneurysms והדימומים נגרמים בשל סוכרת, בשל יתר לחץ-דם, או בשל נזקי הקרנה.
Ophthalmology. 2004;111:1557-1562
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!