מתן doxorubicin או docetaxel (שם מסחרי:taxotere), באופן משולב, בנפרד או לסירוגין, מראים יעילות זהה בטיפול בסרטן שד בעל גרורות, אולם טיפול המשולב בשתי התרופות נראה רעיל יותר, וכרוך בו סיכון לארועים לבביים.
החוקרים החלו במחקר בשתי התרופות, doxorubicin ו-docetaxel, בחולות סרטן שד בעלות גרורות. מטרת המחקר היתה להעריך את איכותם ואת מגבלותיהם של הטיפולים השונים במתן שתי תרופות אלו.
המחקר האקראי, מסוג open-label, נערך במסגרת שלב קליני 2, ונרשמו להשתתפות בו 123 נשים בגילאי 18-70 שנים הסובלות מסרטן שד בעל גרורות (מחלה בשלב 4). הנבדקות חולקו ל-3 קבוצות טיפול: docetaxel ו-doxorubicin ניתנו באופן משולב (במינון של 60mg/m2 לכל תרופה; ניתנו לסירוגין; או ניתנו באופן רציף במינון של 100mg/m2 עבור doxorubicin ושל 75mg/m2 עבור doxorubicin, בכל שלושה שבועות למשך 8 מחזורי טיפול לכל היותר.
המטרה הראשונית היתה למצוא את שיעור התגובה המלאה לכל אחד מן הטיפולים. מטרות משניות התייחסו להופעת תגובה כלשהי, לזמן התקדמות המחלה, לשיעור ההשרדות של החולות ולבטיחות הטיפול.
משום שדאגה הנוגעת ל-neutropaenia המלווה בחום קשורה לטיפול ב-docetaxel, נעשתה חלוקה אקראית נוספת שבה חלק מן החולות בכל קבוצת טיפול נבחרו לקבלת טיפול מניעתי באמצעות ciprofloxacin או לאי-קבלת טיפול אנטיביוטי.
110 נשים נמצאו מתאימות להשתתפות בניסוי. 53 מהן קיבלו טיפול ראשוני באדג’ובנט כלשהו, כולל anthracyclines ב-16 חולות. מעורבות של המעי נמצאה ברוב החולות. שלוחות בכבד הופיעו ב-46%, 43% ו-40% מהחולות בקבוצת הטיפול המשולב, הטיפול לסרוגין, והטיפול הרציף, בהתאמה.
פעילות רפואית טובה נמצאה עבור כל 3 הטיפולים. באנליזת מטרה-לעומת-טיפול נמצא שיעור תגובה כללי של 63% בטיפול המשולב, של 52% בטיפול לסרוגין ושל 61% בטיפול הרציף. שיעורי התגובה המלאה לטיפול היו 15%, 14% ו-11%, בהתאמה, ללא הבדל משמעותי סטטיסטית בין הטיפולים השונים. לא נמצא שוני בין 3 הקבוצות גם בשיעור ההשרדות של החולות.
מתן משולב של שתי התרופות הראה את הרעילות הגבוהה ביותר, ורעילות לשריר הלב נמצאה קשורה לחשיפה גבוהה ל-doxorubicin. כשל לבבי גדוש התרחש ב-10% מהחולות שטופלו במתן המשולב. ב-14 חולות הופסק הטיפול בשל תופעות לוואי: 2 בקבוצת הטיפול לסרוגין, 5 בקבוצת הטיפול הרציף, ו-7 בקבוצת הטיפול המשולב.
neutropaenia בשלב 4 היתה שכיחה בכל קבוצות הטיפול (בשיעור של 81%), ויחד עם neutropaenia המלווה בחום נמצאה שכיחה יותר משמעותית בקבוצת הטיפול המשולב.
מתן ciprofloxacin לא הפחית משמעותית את שכיחות הופעת ה-neutropaenia המלווה בחום: בקבוצת הביקורת היא הופיעה בשכיחות של 6%, לעומת שכיחות של 14%בקבוצה שקיבלה ciprofloxacin.
החוקר הראשי מסכם כי כל 3 הטיפולים אפשריים בחולות סרטן שד בעל גרורות, אולם הטיפול המשולב הכי פחות מומלץ בשל הרעילות הלבבית וההמטולוגית הגבוהה משמעותית שלו. תוצאות 3 מחקרים גדולים הנערכים כעת יקבעו האם ניתן ליישם את ממצאי מחקר זה גם בחולות סרטן שד הניתן להסרה בניתוח.
Ann Oncol 2004;15:433-9.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!