חוקרים מוצאים כי הופעת סימפטומים של דיכאון שכיחה בעקבות התרחשות שבץ, ומשך הזמן שלאורכו הם מופיעים משתנה ותלויה במצב הקוגנטיבי של החולה.
החוקרים בדקו את שכיחות ההופעה של סימפטומים דיכאונים לאחר התרחשות שבץ, את משך תקופת הופעתם, את הגורמים הקובעים את הופעתם, ואת הקשר בינם לבין ירידה בתפקוד הקוגנטיבי של החולה. החוקרים בחנו פרוספקטיבית הופעת סימפטומים של דיכאון בקרב 202 מקרים עוקבים של שבץ במסגרת מעקב שנמשך 3 שנים.
חולים שהוערכו בציון של 7 לכל הפחות בשימוש בשתי סקאלות להערכת דיכאון, נחשבו לבעלי סימפטומים של דיכאון. החוקרים השתמשו בסקאלות נוספות, בשאלונים ובבדיקות נוירו-פסיכולוגיות בכדי לקבוע כמותית את חומרת הנזק הנוירולוגי, את שיעור התפקוד ואת מידת השיטיון בקרב החולים.
43% מהחולים ששרדו הראו סימפטומים של דיכאון אחרי 6 חודשים, ב-36% נמצאו סימפטומים של דיכאון כעבור 12 חודשים, ב-24% נמצאו סימפטומים של דיכאון כעבור 24 חודשים, וב-18% נמצאו סימפטומים של דיכאון גם כעבור 36 חודשים.
הגורם היחיד שמאפשר לצפות את הופעת סימפטומי הדיכאון כעבור 6 חודשים היה חומרת הנזק הנוירולוגי בזמן האשפוז. בחולים שסבלו בעבר מדיכאון, משטיון, או מפגיעה ימנית שטחית נמצאה סבירות מוגברת להימצאות דיכאון כעבור 6 חודשים.
החוקרים מצאו קשר בלתי תלוי בין גיל צעיר יותר ובין פגיעה ימנית שטחית לבין נוכחות סימפטומים של דיכאון גם כעבור 36 חודשים.
החוקרים מדווחים כי נמצאו הבדלים במשך זמן ההופעה של סימפטומי הדיכאון השונים, בעוד עצב נשאר שכיח גם 3 שנים אחרי השבץ (ב-50% מהחולים), ואילו איטיות, קהות חושים, חסר אנרגיה, וקשיים בריכוז נותרו שכיחים כעבור 36 חודשים בחולים הסובלים משיטיון.
החוקרים מציינים כי משך תקופת ההופעה של הסימפטומים משתנה וקשורה במצב הקוגנטיבי של החולה, ועובדה זו מסבירה באופן חלקי תצפיות שנעשו במחקרים קודמים ומצאו דיכאון וגורמים הקשורים אליו מופיעים לאחר התרחשות שבץ.
Neurology 20004;62:905-911.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!