ממחקר חדש, שפורסם במהדורת נובמבר של Lancet, עולה כי חשיפה סביבתית לכימיקלים רעילים ברחם ובשלבים מוקדמים בחיים יכולה ליצור “פנדמיה שקטה” של הפרעות נוירו התפתחותיות. החוקרים קוראים לגישות חדשות לבדיקות ולפיקוח כימיקלים, שיזהו את הפגיעות הייחודית של המוח המתפתח.

המאמר ציטט חמישה כימיקלים תעשייתיים, כולל עופרת, methylmercury, polychlorinated biphenyls (PBC), חומרים ממסים ומדבירי מזיקים הידועים כגורמים להפרעות נוירו התפתחותיות.

חשיפה לכימיקלים אלה מוקדם בהתפתחות העוברית יכולה לגרום לנזק במוח במינונים הרבה יותר נמוכים בהשוואה למה שמשפיע על מבוגרים. הכרה בסיכונים אלה הביאה לפיתוח תוכניות של מניעה המבוססות על עדות מחקרית, כגון, הוצאת תוספי עופרת בדלק ובצבע בתים. בעוד שצעדים ראשוניים אלה היו יעילים, רובם הותחלו לאחר עיכובים משמעותיים.

מחקר, שנעשה באחרונה בנוגע לנוירו רעילות של עופרת, הראה שאפילו חשיפות נמוכות הביאו לירידה תפקודית גדולה בקרב ילדים. בדומה לכך, לחשיפה פרה נטלית נמוכה ל- methylmercury יש אפקט משמעותי, כאשר מחקר אחד בניו זילנד הראה ירידה של 3 נקודות ב-IQ ושינויים ברגש בתינוקות, שנולדו לנשים עם ריכוזי כספית בשיער הגדולים מ- 6 µg/g.

קצה קרחון הרעילות

אך כימיקלים האלה המוכחים כגורמים לנזק מוחי הם רק קצה קרחון נוירו טוקסי עצום בפוטנציאל. על פי החוקרים, יש 200 כימיקלים נוספים הידועים כגורמים לאפקטים נוירו טוקסיים קליניים במבוגרים. בנוסף, למרות היעדר בדיקה סיסטמטית, הוכח כי לכימיקלים רבים אחרים יש אפקטים נוירו טוקסיים בבעלי חיים.

ב-1981, 100,000 כימיקלים באיחוד האירופאי נרשמו לשימוש מסחרי. בארצות הברית, רשומים כיום 80,000 כאלה, אך עדיין פחות ממחצית מחומרים אלה עברו ולו בדיקה מעבדתית.

כמעט 3000 מחומרים אלה מיוצרים בכמויות של כמעט 500,000 קילו כל שנה, אך לכמעט חצי מכימיקלים אלה אין מידע בסיסי זמין לציבור הרחב בנוגע לרעילות. ל-80% מהם אין מידע בנוגע לרעילות התפתחותית או רעילות בילדים.

מומחה ממועצת US National Research סיכם כי 3% מהנכויות ההתפתחותיות הן כתוצאה ישירה מחשיפה סביבתית לחומרים כאלה וכי 25% נוספים נגרמים דרך אינטראקציות בין פקטורים סביבתיים ורגישות גנטית אינדיבידואלית.

יש לציין כי הערכות אלה מבוססות על מידע מצומצם בנוגע לנוירו טוקסיות ועל כן סביר שיש תת הערכה של השכיחות האמיתית של הפרעות חריגות הנוצרות בשל כימיקלים.

העדר בדיקה ורמה גבוהה של הוכחה הדרושה לחקיקת שליטה בכימיקלים הם המכשולים העיקריים למניעת הפרעות התפתחותיות הנגרמות על ידי חשיפה לכימיקלים מזהמים. כתוצאה מכך, החוקרים קוראים ליצירת גישות חדשות לשליטה על חשיפה לכימיקלים על מנת להגן על הפרטים הכי פגיעים. המחסום על הגבלות החשיפה צריך להיות מכוון ברמות נמוכות יותר המכירות ברגישות המיוחדת של העובר המתפתח ושל ילדים צעירים במטרה להגן על התפתחות המוח.

גישה זו של אמצעי זהירות המתפתחת כיום באיחוד האירופאי, אומרת כי כל זיהוי מוקדם של פוטנציאל לאפקט רעיל חמור, כגון נוירו רעילות התפתחותית, צריכה להוביל לויסות מחמיר. יהיה ניתן להרפות את ההגבלות רק כאשר תהיה הוכחה, שהחומר פחות מזיק ממה שחשבו בהתחלה.

בינתיים, על הרופאים לייעץ למטופלים שלהם, בעיקר לנשים הרות, בנוגע להימנע מחשיפות לכימיקלים עם פוטנציאל נוירו טוקסי לא ידוע ולא בדוק.

לידיעה במדסקייפ