הכנסת תומכנים לעורקי התרדמה והתערבות ניתוחית הובילו להגנה ארוכת-טווח דומה מפני אירועים מוחיים בחולים תסמיניים עם היצרות חמורה של עורקי התרדמה, אשר היו במעקב לאורך עד עשר שנים, כך עולה מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-International Stroke Conference .

החוקרים השלימו ניתוח נתונים מארבעה מחקרים, EVA-3S, SPACE, ICSS ו-CREST, אשר כלל בסך הכול 4,754 חולים, אשר היו במעקב לאורך עד 12.4 שנים (חציון מעקב שנע בין 2.0-6.9 שנים בין המחקרים השונים). גיל המשתתפים הממוצע עמד על 70 שנים, 70% מהם היו גברים.

מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה כי התועלת לאורך זמן של שתי הפרוצדורות הייתה דומה למשך עד עשר שנים לאחר ההתערבות.

שיעורי התוצא העיקרי של אירוע מוחי באותו צד 120 ימים לאחר ההקצאה האקראית ועד עשר שנים עמדו על 3% בחולים לאחר התערבות ניתוחית ועל 2.9% באלו לאחר הכנסת תומכנים לאחר חמש שנים. שיעורים אלו מתורגמים לשיעור אירועים שנתי כמעט זהה לכל שנת-אדם של 0.60% ו-0.64%, בהתאמה (יחס סיכון של 1.06, רווח בר-סמך 95% של 0.73-1.54).

עם זאת, כאשר החוקרים שילבו את הסיכון סביב הפרוצדורה ולאחריה, הסיפור היה שונה. הסיכון לכל אירוע מוחי או תמותה בתוך 120 ימים ואירוע מוחי באותו צד לאחר 120 ימים ועד 10 שנים לאחר הפרוצדורה עמדו על 8.3% עם התערבות ניתוחית ועל 11.4% חמש שנים לאחר הכנסת תומכנים. הבדל זה בסיכון הדגים יתרון של 45% לטובת ניתוח עורקי התרדמה, בהשוואה להכנסת תומכנים.

השיעור השנתי של אירוע מוחי בצד הנגדי (כולל אירוע מוחי במערכת האחורית) לכל שנת-אדם נטלה להיות מעט גבוה יותר בתקופה שלאחר הפרוצדורה, עם שיעור של 0.78 בקבוצת הטיפול בתומכנים ו-0.85 בקבוצת ההתערבות הניתוחית, זאת בהשוואה לשיעור של 0.6% של אירועים מוחיים באותו צד.

החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות שהתוצאות בטווח הארוך (שילוב הסיכונים סביב הפרוצדורה ולאחר ההתערבות) עדיין נוטים לטובת התערבות ניתוחית, הדמיון בשיעורי הסיבוכים סביב הפרוצדורה מרמז לשיפור בבטיחות התערבות שמרנית, אשר בעתיד עשויה להצביע על תוצאות דומות גם בטווח הארוך.

Lancet Neurol. 2019; Published online February 6, 2019

לידיעה במדסקייפ