רה-וסקולריזציה מונחית-איסכמיה נקשרה עם תוצאות טובות יותר בטווח הארוך במחקר תצפיתי שכלל חולים עם מחלה של מספר כלי דם כליליים.

לדברי החוקרים, כאשר רופאים מקבלים החלטה אודות גישת הטיפול, יש לשקול הערכה תפקודית פולשנית ו/או לא-פולשנית להערכת איסכמיה אובייקטיבית. רה-וסקולריזציה, בעיקר במקרים של הכנסת תומכנים לעורקים כליליים, מומלצת בחולים עם איסכמיה מושרית.

מדגם המחקר כלל 5,340 חולים במאגר Asan Multivessel Registry, שעברו צנתור (Percutaneous Coronary Intervention) או ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים בשל מחלה של מספר עורקים כליליים.

ב-42% מהמקרים, הרופאים השלימו הדמיית פרפוזיה של שריר הלב, וב-17% מהמקרים, רה-וסקולריזציה הונחתה על-פי השראת איסכמיה בבדיקות אלו. חולים עם פרוצדורות מונחות-איסכמיה היו אחראיות ל-12% מהמקרים של PCI ו-22% מהמקרים של ניתוח מעקפים.

שיעורי ההצלחה של הפרוצדורות היו דומים עם ובלי הנחיית איסכמיה (98.2% לעומת 98.5%, בהתאמה), עם שיעורי הצלחה דומים בתת-קבוצות של חולים שעברו צנתור או ניתוח.

עם זאת, הסיכון לאחר חמש שנים לסיבוכים מג’וריים או אירועים צרברווסקולאריים התוצא העיקרי של המחקר היה נמוך יותר משמעותית בקבוצת החולים שעברו טיפול מונחה-איסכמיה (16.2% לעומת 20.7%, p=0.001). השיעור היה נמוך יותר גם בקבוצת החולים שעברו צנתור עם רה-וסקולריזציה מונחית-איסכמיה, בהשוואה לחולים שעברו צנתור ללא הנחיית-איסכמיה (17.4% לעומת 22.8%, p=0.006). ממצאים אלו נותרו על כנם גם לאחר תקנון לגורמי סיכון אחרים.

ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית בתת-קבוצה של חולים שעברו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים.

הנחיית איסכמיה גם הפחיתה את הסיכון לרה-וסקולריזציה חוזרת במדגם כולו ובחולים שעברו צנתור כלילי, אם כי לא חל שינוי בשיעור תוצא הבטיחות העיקרי שכלל תמותה, אוטם לבבי או אירוע מוחי.

התוצאות היו דומות גם בניתוח על-פי התאמה (Propensity Matching) שכלל 321 זוגות חולים לאחר צנתור כלילי ו-561 חולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים.

J Am Coll Cardiol 2012;60:181-190

לידיעה במדסקייפ