ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של Diabetes Care, עולה כי לחולי סוכרת סוג 2 יש פגם בהרחבת נפח הדם הנגרמת עקב פעילות גופנית.
מחלה ווסקולרית בסוכרת הינה מורכבת ומחקר זה מצביע על כך שהיא משפיע על תפקוד העורק אפילו לפני שקורות חסימות עורקיות משמעותיות בגף תחתון.
החוקרים חקרו את התגובה ההמודינאמית לפעילות גופנית של חולים עם וללא סוכרת ו-PAD (peripheral arterial disease) תוך שימוש ב-NIRS (near-infrared spectroscopy).
לחולי סוכרת עם אינדקס קרסול-ברכיאלי תקין (כלומר, החולים ללא PAD) הייתה התרחבות לקויה משמעותית של נפח דם קפילרי בשריר שלד במהלך ביצוע פעילות גופנית.
חולים עם PAD אך ללא סוכרת הראו עליות גדולות יותר בנפח דם הנגרמות עקב פעילות גופנית בהשוואה לקבוצת נבדקי הביקורת, אך לחולי סוכרת עם PAD היו תגובות מוחלשות של נפח הדם בהשוואה לחולים החולים רק ב- PAD.
לסוכרת בלבד לא הייתה השפעה על זמני התאוששות של חמצן, אך לחולים עם PAD (עם וללא סוכרת) היו זמני התאוששות של חמצן הארוכים פי 2.5 בהשוואה לנבדקי ביקורת בריאים.
לדברי החוקרים, הליקוי בהרחבת נפח הדם משקף ירידה ביכולת הוזו- דילטציה של הקפילרות בשריר השלד של גף תחתון בזמן פעילות גופנית. ידוע שלחולי סוכרת יש פגם בתפקוד האנדותל, וסביר שהפגם בתפקוד המיקרווסקולרי תורם להרחבה הלקויה של נפח הדם, שנראתה במחקר זה.
PAD באופן טיפוסי חמור יותר בחולי סוכרת בהשוואה לאוכלוסיות נבדקים, שאינם סוכרתיים, והוא קשור עם פרוגנוזה רעה. ה-American Diabetes Association ממליץ על כך, שכל חולי הסוכרת יעברו הערכה ל-PAD על ידי מדידת האינדקס קרסול ברכיאלי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!