ממחקר שנערך לאחרונה עולה, כי הן שימוש בטיבולון (LIVIAL) והן טיפול הורמונלי חליפי סטנדרטי (HRT) מגדילים את התקדמות עובי שכבת האינטימה-מדיה של עורקי הקרוטיד ((CIMT בנשים פוסט-מנופאוזליות בריאות. המחקר פורסם בכתב העת האירופאי ללב (European Heart Journal).
בראיון שנערך עימו, מסר אחד החוקרים כי ממצאי המחקר מספקים עדות חזקה לכך, שאף לא אחד מהטיפולים הללו משפיע בצורה טובה על התפתחות אתרוסקלרוזיס או סיכון קרדיווסקולרי בנשים פוסט-מנופאוזליות בריאות.
החוקרים השוו את ההשפעות של טיבולון, רגולטור סלקטיבי של פעילות אסטרוגן, ושל שילוב של
combined conjugated equine עם מדרוקסיפרוגסטרון (CEE/MPA), על ההתקדמות של CIMT. החוקרים ציינו כי בשנת 1996, השנה בה תוכנן המחקר, האמונה הרווחת היתה כי HRT מקטין את הסיכון הקרדיווסקולרי.
886 נשים חולקו אקראית, לקבוצה שקיבלה 2.5 מ”ג טיבולון ליום, 0.625/2.5 מ”ג CEE/MPA ליום, או פלצבו למשך שלוש שנים.
התקדמות CIMT שנתית היתה 0.0077 מ”מ בקבוצה שקיבלה טיבולון, 0.0074 בקבוצה שקיבלה CEE/MPA, ו-0.0035 בקבוצה שקיבלה פלצבו. לפיכך, שתי התרופות שנבדקו הדגימו עלייה משמעותית בהתקדמות בהשוואה לפלצבו. רמותHDL עלו בקרב הנשים שקיבלו CEE/MPA וירדו בנשים שקיבלו טיבולון.
החוקרים ציינו, כי ההשפעה על CIMT כפי שהודגמה במחקר זה אינה יכולה לשאת במלוא האחריות לעלייה בסיכון הקרדיווסקולרי כפי שנמצא לאחרונה בשימוש ב-HRT ב-Women’s Health Initiative. לדברי החוקרים, עובדה זו מצביעה על כך שהשפעת הנטו של טיבולון ושל CEE/MPA על ארועים קרדיווסקולריים עשוייה להיות תלוייה בהשפעות המשולבות על דפנות העורקים, על גורמי קרישה, ועל התפתחות תהליך דלקתי.
למרות שהמחקר מראה שלטיבולון ול- CEE/MPAאין השפעות חיוביות על התהליך הטרשתי כפי שנמדד על ידי CIMT, החוקרים מציינים כי בהתחשב בחוסר עקביות בלתי מוסברת של תוצאות המחקר, מחקר זה אינו תומך במסקנה שאחד הטיפולים מחמיר התקדמות אתרוסקלרוזיס.
הבעיות עם המחקר, הוסיפו החוקרים, כללו הבדל בתוצאות שהתקבלו בקרב נשים אמריקאיות בהשוואה לנשים ארופאיות, כמו גם חוסר מידע בנוגע לשאלות האם לשימוש קודם בהורמונים או למשך הזמן שעבר מאז הפסקת הווסת היתה השפעה על התוצאות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!