מחקר סוכרת באנגליה הראה כי טיפול במטפורמין מפחית תמותה מקרווסקולרית ותמותה בלתי תלויה בבקרה גליקמית. החוקרים מניחים כי מטפורמין עשוי לשפר תיפקוד אנדותליאלי ודלקת כרונית בדרגה נמוכה. נתונים בנושא זה הינם נדירים, ולכן נבדק הנושא במחקר פלצבו אקראי האם מטפורמין יכול להשפיע על תיפקוד אנדותליאלי ודלקת בדרגה נמוכה.
מחקר היה כפול סמיות בו כל הנבדקים קיבלו באופן אקראי מטפורמין או פלצבו בנוסף לטיפול באינסולין. בתחילת ובסיום טיפול של 16 שבועות, נלקחו דגימות דם בצום ונערכה בדיקה גופנית.
המשתתפים נכללו אם היו בגילאים 30-80; עברו איבחון סוכרת אחרי גיל 25; מעולם לא עברו אירוע של קטואצידוזיס; טיפול קודם להורדת גלוקוז בדם היה אורלי אך כעת הוא אינסולין (n=345) או אינסולין ומטפורמין (n=45). הוצאו מהמחקר נשים בהריון או נשים שמנסות להיכנס להריון, אנשים עם Cockroft-Gault ופינוי קראטינין משוער <50 מ”ל min-1, או רמת כולינאסטראז נמוכה בפלזמה (ערך יחוס <3.5 יחידות L-1), נבדקים עם אי ספיקת לב גדשתית, או נבדקים עם מחלה רצינית אחרת או מחלה פסיכיאטרית.
390 נבדקים חולקו באופן אקראי (196 מטפורמין, 194 פלצבו). 353 השלימו 16 שבועות טיפול (171 מטפורמין, 182 פלצבו).
המחקר נועד לבדוק השפעות מטבוליות וקרדיווסקולריות של מטפורמין במשך תקופת מעקב של 4 שנים. בתוצאות לאחר 16 שבועות, כשהושוו עם פלצבו, טיפול מטפורמין נמצא קשור לעליה בהפרשת אלבומין בשתן של 21% (-1 to +48; P = 0.06); ירידה בפקטור von Willebrand בפלזמה של 6% (-10 to -2; P = 0.0007); ירידה במולקולות תאחיזה תאיות וסקולריות מסיסות-1 של 4% (-7 to -2; P = 0.0002); ירידה של 6% ב-E סלקטין מסיס (-10 to -2; P = 0.008); ירידה של 16% במאקטב פלזמינוגן רקמתי (-20 to -12; P < 0.0001); וירידה של 20% במעכב מאקטב פלזמינוגן-1 (-27 to -10; P = 0.0001).
שינויים אלו לא ניתן להסביר ע”י שינויים הקשורים במטפורמין בבקרה גליקמית, משקל גוף או מינון אינסולין. סמני דלקת כמו חלבון C ראקטיבי ומולקולת תאחיזה תוך תאיות מסיסות -1, לא השתנו עם טיפול מטפורמין.
בחולי סוכרת מסוג 2 המטופלים באינסולין, טיפול במטפורמין נמצא קשור עם שיפור תפקוד אנדותליאלי, אשר לא היה קשור לבקרה גליקמית, אך לא בשיפור דלקת כרונית מדרגה נמוכה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!