ממחקר להערכת המינון הנדרש של בוטוקס (OnabotuliniumtoxinA) הניתן בזריקה לשריר הדטרוזר במסגרת הטיפול בפעילות-יתר של שלפוחית השתן, שאינה מגיבה לטיפול אחר, עולה כי מינון של 100 יחידות מביא להקלה הטובה ביותר בתסמינים, עם ההשפעה המעטה ביותר על נפח השתן השירי לאחר התרוקנות.
החוקרים כותבים כי מספר מחקרים בחנו את הטיפול של פעילות-יתר של שלפוחית השתן באמצעות זריקות בוטוקס לתוך שריר הדטרוזר. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את קשר מנה-תגובה במטרה לקבוע את המאזן הטוב ביותר בין היעילות והבטיחות של הטיפול.
במסגרת המחקר חולקו באקראי 313 משתתפים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן, מסיבה שאינה ידועה, לטיפול פלסבו או בזריקות בוטוקס, במינונים של 50, 100, 150, 200 או 300 יחידות. לאחר 12 שבועות, הירידה באירועי UUI (Urinary Urgency Incontinence) בשש קבוצות הטיפול עמדה על 17.4-, 20.7-, 18.4-, 23.0-, 19.6- ו-19.4-, בהתאמה.
למרות שערכים אלו אינם מצביעים על קשר מנה-תגובה ברור, מניתוח סטטיסטי לדירוג UUI עולה קשר מנה-תגובה ברור. מהממצאים עולה כי מינון של 50 יחידות לא הביא לתגובה ממושכת, לצד עליה קטנה בתועלת במינונים של 150 יחידות ומעלה.
עליה בנפח PVR (Post-Void Residual) הייתה תלוית-מינון. נפח שיירי של 200 מ”ל ומעלה תועדה ב-2.3% מהחולים בקבוצת הפלסבו, בהשוואה ל-8.9%, 18.2%, 28.0%, 23.1% ו-25.5% בחמש קבוצות העלאת המינון, בהתאמה.
בסיכומו של דבר, החוקרים מאמינים כי מינון של 100 יחידות עשוי להיות המינון הטוב ביותר, המוביל לאיזון הולם בין התועלת של הטיפול ובין פרופיל הבטיחות של הטיפול.
בחולים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן שאינם מטופלים כנדרש בתרופות אנטי-כולינרגיות, טיפול זעיר-פולשני בבוטוקס מהווה חלופה יעילה לטיפולים זעיר-פולשניים אחרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!