במחקר שנועד להעריך את היעילות והבטיחות של solifenacin (וסיקייר) בטיפול בשלפוחית עם פעילות יתר (OAB) נמצא שהשימוש במינון של 5 מ”ג הוא המומלץ ביותר בשל האיזון שהוא מספק בין היעילות לסבילות.
מטרת החוקרים הייתה להעריך את הטיפול בוסיקייר ב-OAB באמצעות ניתוח מידע מתוך מחקרים קליניים מבוקרים. נעשתה סלקציה ובחירת מחקרים בהתאם לאיכותם תוך שימוש בסולם Jadad , והנתונים רוכזו ונותחו תוך שימוש במבחני chi בריבוע.
המידע של המחקרים המבקרים נאסף, נותח והוערך ע”י המחברים. בסה”כ נכללו 9 מחקרים מתאימים.
נמצא שבהשוואה לפלציבו ו-tolterodine (דטרוסיטול) במחקרים קצרי הטווח (בעיקר 12 שבועות) הטיפול בוסיקייר הפחית באופן מבוהק אפיזודות דחופות, השתנה ומס’ אפיזודות של חוסר יכולת להתאפק בממוצע ביממה.
בהשוואה עם וסיקייר 5 מ”ג, הטיפול בוסיקייר 10 מ”ג היה באופן מובהק יותר טוב יותר במונחי מס’ ההשתנות בממוצע ביממה. עם זאת מבחינת תופעות לוואי, למטופלים בוסיקייר 10 מ”ג היו יותר תופעות לוואי של עצירות וראייה מטושטשת מאשר אלו שטופלו בדטרוסטיטול.
הטיפול בוסיקייר לא היה נחות מדטרוסיטול במונחי יעילות והיה בעל מס’ תופעות לוואי דומה.
המחברים מסכמים כי בהתבסס על המידע שנאסף במחקר זה הטיפול בוסיקייר 5 מ”ג הוא המינון המומלץ לדעתם בשל יחס התועלת/סיכון שלו מבחינת יעילות גבוהה וסבילות סבירה.
.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!