ממחקר חדש עולה כי בנשים לאחר-מנופאוזה המטופלות במשך שנים באסטרוגן, קיימת שכיחות מוגברת של אי-נקיטת שתן, בהשוואה לנשים הנוטלות את הטיפול ההורמונאלי לתקופת זמן קצרה יותר ואלו שאינן נוטלות כלל טיפול הורמונאלי.
67 נשים נשאלו בשנת 1993 ושוב בשנת 2004 בנוגע לנטילת טיפול באסטרוגן, תוך סיווג הנשים לאלו שלא נטלו אסטרוגן מעולם, אלו שנטלו אסטרוגן במשך פחות מחמש שנים ואלו שנטלו את הטיפול במשך חמש שנים ומעלה. אף אחת מהנשים לא סבלה מהפרעות בשליטה במתן שתן בתחילת המחקר. 11 שנים מאוחר יותר, 47 נשים (28%) דיווחו על אי-נקיטת שתן, כאשר למעלה מ-31 מהן טענו כי הפרעה זו פגעה בתפקוד היומיומי שלהן.
מבין 47 הנשים עם הפרעות שליטה במתן שתן, שבע נשים (15%) נטלו אסטרוגן במשך למעלה מחמש שנים, בהשוואה לשבע מבין 120 נשים (6%) ללא הפרעות במתן שתן שלא נטלו אסטרוגן לתקופה כה ארוכה.
מניתוח רב-משתנים עולה קשר בין חשיפה ארוכה לאסטרוגן ובין עליה של כמעט פי ארבע בסיכון לאי-נקיטת שתן.
החוקרים מציינים מספר מגבלות למחקר, כולל העובדה שלא נערכה מדידה של רמות אסטרוגן ולא הייתה התייחסות לנטילת פרוגסטרון, וכן מודים כי לא ידוע כיצד הטיפול באסטרוגן משפיע על תפקוד שלפוחית השתן.
לסיכום, מעבר לסיכונים האחרים הכרוכים בטיפול באסטרוגן, דוגמת סרטן שד וקרישיות-יתר, כעת ישנה סיבה נוספת בגינה יש להבטיח כי הטיפול באסטרוגן יינתן לתקופת זמן קצרה ככל הניתן, במידה ויש צורך בטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!