מתוצאות מחקר חדש עולה כי השמנה עשויה להגדיל את הסיכון לעיכוב בתפקוד שתל לאחר השתלת כליה, אך לא נראה כי משפיעה על ההישרדות של השתל. לאור זאת, החוקרים כותבים כי מהנתונים עולה כי אין הצדקה לדחיית השתלת כליה על-בסיס קריטריוני BMI בלבד, בכל החולים הסובלים מהשמנת-יתר קיצונית.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הרשומות הרפואיות אודות כ-75,000 מושתלי כליה בלבד, בין השנים 2004-2010. מדד מסת הגוף הממוצע של המשתתפים עמד על 27.2 (20% עם מדד בטווח 30-35 ק”ג למטר בריבוע, 7.7% עם מדד של 35-40 ו-2.1% עם מדד של 40 ק”ג למטר בריבוע ומעלה).
לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, יחס הסיכויים לעיכוב בתפקוד השתל עמד על 1.34 עם מדד מסת גוף של 30-34.9, 1.68 באלו עם מדד של 35-39.9 ועל 2.68 באלו עם מדד BMI של 40 ומעלה.
עם זאת, ההשפעה של השמנת-יתר על הישרדות השתל לאחר חמש שנים לא הייתה משמעותית. לאחר תקנון לגורמים אחרים, באלו עם מדד BMI של 30-35 לא זוהה סיכון גבוה יותר לאובדן השתל. באלו עם מדד של 35-40 יחס הסיכון היה 1.15 ובאלו עם מדד BMI של 40 ומעלה יחס הסיכון עמד על 1.26.
החוקרים כותבים כי למרות שקבוצת המשקל הייתה מובהקת סטטיסטית, ההשפעה של השמנה על הישרדות השתל לאחר תקנון למשתנים הרלבנטיים, הייתה קטנה מאוד.
החוקרים בחנו גם את הישרדות החולים לאחר שנה, שלוש שנים וחמש שנים מההשתלה. יחס הסיכון הלא-מתוקן לתמותה עלה באופן פרוגרסיבי עם עליה בהשמנה, אך לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, בחולים עם מדד מסת גוף בטווח 30-35 ק”ג למטר בריבוע נרשמו סיכויי הישרדות מעט גבוהים יותר, בהשוואה לחולים שאינם שמנים. לא זוהה הבדל מובהק סטטיסטית בין חולים שמנים יותר ובין אלו במשקל תקין.
המומחים מדגישים כי בהחלט יש מקום להמליץ על הפחתת משקל לפני השתלת כליה, שכן אובדן משקל מלווה באיזון טוב יותר של לחץ הדם, הפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם וסוכרת. כל הגורמים הללו צפויים להביא להארכת הישרדות החולה והשתל. יתרה מזאת, הוכחת היענות למשטר להפחתת משקל מעידה על היכולת של החולה להקפיד על הטיפול התרופתי והמעקב הנדרשים לאחר ההשתלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!