הטיפול התרופתי הראשון כנגד AIT (או Amiodarone-Induced Thyrotoxicosis) עשוי להשפיע על משך החשיפה לתירוטוקסיקוזיס ועל הסיכון לאשפוזים ואירועים קרדיווסקולאריים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חולים עם AIT לעיתים קרובות מקבלים טיפול ראשוני בנסיבות רפואיות שונות. עם זאת, לא ידוע אם הטיפול התרופתי הראשון (כלומר, טיפולים כנגד תירוטוקסיקוזיס עם אבחנה ראשונה של AIT) משפיע על תוצאות AIT.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה פרוספקטיבי-היסטורי שכלל 313 חולים עם AIT. הנתונים הקליניים והביוכימיים נאספו בעת האבחנה הראשונה, במרכז הרפואי ולאורך מהלך AIT. התוצאים העיקריים כללו אשפוזים ואירועים קרדיווסקולאריים. טיפולי קו-ראשון הוגדרו כהולמים כאשר כללו גלוקוקורטיקואידים במקרה של AIT מסוג 2 ו-Methimazole במקרים של AIT מסוג 1 במינון המאושר, בין אם לבד (טיפול תרופתי אופטימאלי), או במשלב (טיפול משולב במינון נכון). טיפולים אחרים הוגדרו כלא-הולמים, כולל מקרים בהם לא ניתן כל טיפול.
מהנתונים עולה כי 34.5% מהחולים קיבלו טיפולים הולמים: 28.1% קיבלו טיפול תרופתי אופטימאלי, 6.4% קיבלו טיפול תרופתי משולב הולם, כאשר בקרוב לשני-שליש מהחולים (65.5%) לא ניתן טיפול הולם.
אשפוזים ואירועים קרדיווסקולאריים היו נפוצים יותר בחולים שקיבלו טיפולים לא-הולמים (24.9% לעומת 6.5% ו-33.2% לעומת 4.5%, בהתאמה, p<0.0001 בשני המקרים).
טיפולים הולמים הפחיתו את רמות הורמוני תריס בדם (p=0.018) מהאבחנה הראשונה ועד להפניה למרכז רפואי, בניגוד לטיפולים לא-הולמים. משך החשיפה לתירוטוקסיקוזיס היה ארוך יותר בקרב חולים שלא קיבלו טיפול הולם והיה גורם סיכון להפרעות קצב לב (יחס סיכון של 1.004, p=0.0008), סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים (יחס סיכון של 1.004, p=0.020) ואשפוזים (יחס סיכון של 1.006, p<0.0001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי נתוני עולם-אמיתי אלו מעידים על ההשפעה האפשרית של טיפול תרופתי כנגד AIT על הסיכון לאשפוזים ואירועים קרדיווסקולאריים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!