מנתונים חדשים שפורסמו באתר Research Square וטרם עברו סיקור עמיתים עולה כי איזון תת-פעילות של בלוטת התריס מלווה בשיפור התפקוד הכלייתי. ממצאי המחקר מעלים את האפשרות כי תת-פעילות של בלוטת התריס הינה גורם סיכון חדש והפיך, אשר אינו זוכה לתשומת לב מספקת, להפרעה בתפקוד הכלייתי.

החוקרים השלימו מחקר חד-מרכזי, רטרוספקטיבי, אשר כלל 52 חולים בגילאי 16 שנים ומעלה עם תת-פעילות גלויה של בלוטת התריס, אשר לא קיבלו טיפול בהורמוני תריס ולא סבלו מסוכרת, יתר לחץ דם, או מחלות אחרות המשפיעות על הפרשת חלבון בשתן. לאחר מדידות בתחילת המחקר, כל החולים החלו טיפול במשטר יומי של Levothyroxine במינון 1.6 מיקרוגרם/ק”ג.

החולים השלימו בדיקות תפקודי תריס במרווחים של שישה שבועות. כאשר הושג איזון תפקודי תריס, הם עברו סיבוב שני של הערכה מקיפה שכללה איסוף שתן 24 שעות לחלבון, בדיקות דם להערכת תפקודי תריס ומדדים ביוכימיים אחרים.

מתחילת המחקר ועד להשגת איזון תפקודי תריס נרשמה ירידה מובהקת סטטיסטית בריכוזי TSH (מ-83 mIU/L ל-1.7 mIU/L), T4 (מ-0.49 ננוגרם/ד”ל ל-1.33 ננוגרם/ד”ל), ריכוז קריאטינין בדם (מ-0.79 ל-0.72 מ”ג/ד”ל) והפרשת חלבון בשתן לאורך 24 שעות (מ-183 ל-121 מ”ג/יום), לצד עליה בקצב הסינון הגלומרולארי (מ-101 ל-111 מ”ל/דקה).

עוד מדווחים החוקרים כי איזון תפקודי התריס לווה בירידה במשקל (מ-78 ל-77 ק”ג), היקף מותניים (מ-95 ל-93 ס”מ), לחץ דם (מ-128/86 מ”מ כספית ל-124/81 מ”מ כספית), ריכוז LDL (מ-139 ל-104 מ”ג/ד”ל) ו-CRP (מ-3.02 ל-1.46 מ”ג/ליטר).

ממצאי המחקר מעידים כי איזון תפקודי התריס בחולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס באמצעות טיפול ב-Levothyroxine מלווה בשיפור תפקוד כלייתי, כפי שבא לידי ביטוי בהפחתת הפרשת חלבון בשתן וריכוז קריאטינין בדם, לצד עליה בקצב הפינוי הגלומרולארי.

החוקרים כותבים כי טיפול ב-Levothyroxine להשגת איזון תפקודי התריס בחולים עם תת-פעילות של בלוטת התריס עשוי להביא לשיפור תפקוד כלייתי. עוד עולה מהמחקר כי בחולים עם עליה לא-מוסברת בריכוז קריאטינין בדם יש מקום להשלים בדיקת דם להערכת תפקודי התריס.

מתוך אתר Research Square

לידיעה במדסקייפ