טיפול ביוד רדיואקטיבי יעיל כנגד מרבית הגורמים לתירוטוקסיקוזיס אך מלווה בשכיחות גבוהה של תת-פעילות של בלוטת התריס (מתוך אתר MedRxiv)

מנתונים שטרם עברו סיקור עמיתים ופורסמו באתר MedRxiv עולה כי טיפול ביוד רדיואקטיבי הוביל לריפוי 92% מהחולים עם תירוטוקסיקוזיס, כולל מקרים משנית למחלת גרייבס, זפק נודולארי טוקסי ואדנומה טוקסית. עם זאת, לאחר הטיפול ביוד רדיואקטיבי, קרוב לשני-שליש מהחולים פיתחו תת-פעילות של בלוטת התריס, בפרט במקרים של תירוטוקסיקוזיס משנית למחלת גרייבס.

החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי, תצפיתי, שכלל 222 חולים שקיבלו טיפול ביוד רדיואקטיבי באוקלנד, ניו-זילנד, בשנת 2015, בשל תירוטוקסיקוזיס משנית למחלת גרייבס (66%), זפק נודולארי טוקסי (26%) ואדנומה טוקסית (8%).

מהנתונים עולה כי 80% מהחולים עם מחלת גרייבס קיבלו מנה אחת של יוד רדיואקטיבי במינון חציוני ראשון של 550 MBq ומינון כולל של 200-2400 MBq. 93% מהחולים עם זפק נודולארי טוקסי קיבלו מנה אחת של טיפול ביוד רדיואקטיבי במינון חציוני של 550 MBq ומינון כולל של 400-1800 MBq. כל החולים עם אדנומה טוקסית קיבלו מנה אחת של טיפול ביוד רדיואקטיבי במינון חציוני של 550 MBq.

ריפוי של תירוטוקסיקוזיס הוגדר בנוכחות התפתחות תת-פעילות של בלוטת התריס עם צורך בטיפול ארוך-טווח בתירוקסין או רמות מוגברות באופן ממושך של TSH בהעדר תרופות כנגד תירואיד למשך לפחות שנה אחת לאחר טיפול ביוד.

לאחר הטיפול ביוד רדיואקטיבי, שיעורי ריפוי עמדו על 92% מהחולים עם מחלת גרייבס, 93% מהחולים עם זפק נודולארי טוקסי וכל החולים עם אדנומה טוקסית.

לאחר ממוצע של כשלוש שנים מהטיפול ביוד רדיואקטיבי, רמת TSH האחרונה הייתה מוגברת ב-31% מכלל החולים 35% מאלו עם מחלת גרייבס, 17% מאלו עם זפק נודולארי טוקסי ו-47% מהחולים עם אדנומה טוקסית. עוד עולה מהנתונים כי 37% מהחולים נטלו טיפול בתירוקסין.

מבין החולים עם רמות TSH מוגברות, עדות לתת-פעילות של בלוטת התריס שאינה מאוזנת באופן אופטימאלי, ב-30% תועדו רמות TSH מעל 10 mU/L וב-70% תועדו רמות בטווח 4-10 mU/L.

ממצאי המחקר מעידים על היעילות הגבוהה של טיפול ביוד רדיואקטיבי כנגד תירוטוקסיקוזיס מסיבות שונות, כאשר כשני-שליש מהחולים מפתחים תת-פעילות של בלוטת התריס לאחר הטיפול.

מתוך אתר MedRxiv

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

מקור: Ophthalmol
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|27/09/2026

המחקר בדק שתי שאלות מרכזיות: האם בקרב חולי סוכרת מסוג 2, נוכחות של גאוט (Gout) קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות רטינופתיה סוכרתית (DR) וסיבוכיה? והאם בחולי גאוט שכבר סובלים מרטינופתיה סוכרתית מתקדמת, טיפול להורדת חומצה אורית (ULT) עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים מסכני ראייה?

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|03/09/2026

לאחרונה פורסמו הנחיות חדשות ע״י האיגוד האירופאי לחקר וטיפול בהשמנה וע״י האיגוד האמריקאי לסוכרת, אשר מדייקות את הטיפול במחלת ההשמנה באופן נרחב יותר מהפחתת משקל, וזאת על סמך העדויות המחקריות שהצטברו עד תחילת 2026

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן