האם יש תועלת לטיפול חליפי בתת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס? (JAMA)

טיפול הורמונאלי חליפי במצבי תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס אינו מוביל לשיפור תסמינים או איכות חיים במבוגרים, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה גדולה, שפורסמו בכתב העת JAMA.

לפי ההערכות, בארצות הברית כ-13 מיליון מבוגרים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס. שיעורי ההימצאות גבוהים יותר בנשים ובקשישים. הפרעה זו מטופלת לעיתים קרובות בהורמוני תריס, בפרט כאשר מלווה בתסמינים אופייניים לתת-פעילות של בלוטת התריס, דוגמת עייפות, עצירות ועליה לא-מוסברת במשקל הגוף.

הסקירה כללה מחקרים אקראיים שהשוו בין טיפול בהורמוני תריס עם פלסבו או ללא-טיפול במבוגרים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס. גדלי המחקרים נעו בין 20-737 משתתפים; משך הטיפול נע בין 3-18 חודשים; הגילאים הממוצעים עמדו על 32-74 שנים וערכי TSHH הממוצעים נעו בין 4.4-12.8 יחידות/ליטר. בסופו של דבר נכללו 2,192 משתתפים בסקירה. חשוב לקחת בחשבון כי הסקירה כללה שני מחקרים אקראיים שפורסמו לאחרונה ומהווים את המחקרים הגדולים ביותר בנושא עד כה. מחקר שנערך בסין כלל 378 משתתפים עם הפרעה תת-קלינית קלה ומחקר אירופאי כלל 737 חולים עם הפרעה ממושכת.

החוקרים כללו 21 מחקרים אקראיים ומצאו כי למרות שטיפול הורמונאלי הביא להפחתת רמות TSH לטווח התקין, לטיפול לרוב לא הייתה השפעה על תסמינים הקשורים בבלוטת התריס או על איכות החיים של החולים.

ממצאי המחקר הדגימו בעקביות כי לא היה קשר בין טיפול בהורמוני תריס ובין שיפור התוצאות, כולל מגוון רחב יחסית של תוצאים קליניים. מרבית התוצאים, פרט לאירועים קרדיווסקולאריים ותמותה, הדגימו רווחי בר-סמך צרים. בנוסף, הסקירה התמקדה בתוצאים ממוקדי-מטופל דוגמת איכות חיים ועייפות, שהם התסמינים הנפוצים ביותר המובילים לטיפול בעולם האמיתי.

עם זאת, ריכוז TSH הממוצע בתחילת הדרך היה קטן מ-7 יחידות/ליטר ב-11 מבין 21 מחקרים בסקירה, ורק שני מחקרים כללו משתתפים עם ריכוז TSH בסיסי של מעל 10 יחידות/ליטר. לאור זאת, הממצאים אינם תקפים לחולים עם רמות TSH של מעל 10 יחידות/ליטר.  בנוסף, הגיל הממוצע המבוגר ביותר במחקרים שנכללו בסקירה עמד על 74 שנים, לכן ממצאים אלו עשויים שלא להיות תקפים למבוגרים מעל גיל 80 שנים. לסיום, רק 7 מחקרים דיווחו על תסמיני תת-פעילות של בלוטת התריס בתחילת הדרך, ודרגת התסמינים הייתה בחומרה קלה-עד-בינונית. המחקרים האחרים לא תיארו תסמינים בתחילת הדרך ולכן ייתכן כי בתת-קבוצה של חולים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס ונטל תסמינים משמעותי תתכן תועלת לטיפול.

JAMA 2018; 320:1349-1359

לידיעה ב-MedPage Today

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

מקור: Ophthalmol
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|27/09/2026

המחקר בדק שתי שאלות מרכזיות: האם בקרב חולי סוכרת מסוג 2, נוכחות של גאוט (Gout) קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות רטינופתיה סוכרתית (DR) וסיבוכיה? והאם בחולי גאוט שכבר סובלים מרטינופתיה סוכרתית מתקדמת, טיפול להורדת חומצה אורית (ULT) עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים מסכני ראייה?

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|03/09/2026

לאחרונה פורסמו הנחיות חדשות ע״י האיגוד האירופאי לחקר וטיפול בהשמנה וע״י האיגוד האמריקאי לסוכרת, אשר מדייקות את הטיפול במחלת ההשמנה באופן נרחב יותר מהפחתת משקל, וזאת על סמך העדויות המחקריות שהצטברו עד תחילת 2026

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן