אעפ”י שלעיתים קרובות ניתן טיפול ב-Levothyroxine במטופלים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס, מנתונים חדשים ממטה-אנליזה שפורסמה במהלך חודש אוקטובר בכתב העת JAMA עולה כי  צעד זה אינו מלווה בשיפור איכות החיים של החולים או תסמינים הקשורים לבלוטת התריס.

החוקרים השלימו חיפוש במאגרי PubMed, EMBASE, ClinicalTrials.gov, Web of Science, Cochrane Library, CENTRAL, Emcare ו-Academic Search Premier עד יולי 2018. מטה האנליזה כללה 21 מחקרים אקראיים ומבוקרים, עם סך כולל של 2,192 מבוגרים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס, אשר קיבלו טיפול ב-Levothyroxine.

לאחר טיפול במשך 3-18 חודשים, החוקרים מצאו כי טיפול בהורמוני תריס לווה בהפחתת ריכוז TSH הממוצע לטווח התקין, בהשוואה לפלסבו (טווח של 0.5-3.7 יחידות/ליטר עם הטיפול הפעיל, לעומת 4.6-14.7 יחידות/ליטר עם פלסבו). עם זאת, הטיפול הפעיל לא נקשר עם תועלת בהערכת איכות החיים הכללית (796 חולים, הבדל ממוצע מתוקן של 0.11-, רווח בר-סמך 95% של 0.25- עד 0.03) או תסמינים על-רקע בלוטת התריס (858 חולים, הבדל ממוצע מתוקן של 0.01, רווח בר-סמך 95% של 0.12- עד 0.14). הסיכון להטיה היה נמוך וכי איכות העדויות שנבחנו נקבעה בדרגה מתונה-עד-גבוהה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב מבוגרים שאינם בהיריון, עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס, מתן טיפול חליפי לא לווה בשיפור באיכות החיים הכללית או בתסמינים על-רקע בלוטת התריס. ממצאים אלו אינם תומכים במתן שגרתי של טיפול בהורמוני תריס למבוגרים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס.

JAMA. Published online October 2, 2018

לידיעה במדסקייפ