לפי מחקר חדש עולה, כי בטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס, התוצאות הטובות ביותר מושגות, כאשר מינון היוד הרדיואקטיבי מספיק על מנת לגרום לתת-פעילות של בלוטת התריס. המחקר גם קובע, כי בכל המיקרים של תת פעילות של בלוטת התריס, גלויה ותת-קלינית, יש לשקול טיפול בטירוקסין.

במחקר השתתפו 2,668 אנשים בגיל 40 ומעלה, שטופלו לפעילות יתר של בלוטת התריס בעזרת יוד רדיואקאיבי. המחקר כלל סה”כ 15,968 שנות אדם של מעקב.

בזמן המעקב, 554 מהנבדקים נפטרו, כאשר מספר המיתות הצפוי היה 487, יחס תמותה מתוקנן (SMR) של 1.14. הסיכון המוגבר היה קשור בהפרעות אנדוקריניות ומטבוליות ובמחלות קרדיו-ווסקולריות.

החוקרים מציינים, כי ה- SMR היה גבוה בחולים עם הפרעה תת-קלינית בבלוטת התריס, תת-פעילות או פעילות יתר, לפני טיפול בטירוקסין. אחרי טיפול בטירוקסין, ה- SMR פחת למשך ה- 5 שנים הראשונות לטיפול. ההפחתה בסיכון, היתה קשורה בעיקר בהפחתה של הסיכון לתמותה ממחלה קרדיו-ווסקולרית.

לפי החוקרים, ממצאי המחקר מרמזים שתת-פעילות של בלוטת התריס, היא הסמן לכך שהטיפול ביוד רדיואקטיבי לפעילות יתר של בלוטת התריס הצליח. יצירה של תת-פעילות של בלוטת התריס, מבטיחה את הקטנת הסיכון למחלה קרדיו-ווסקולרית.

JAMA 2005;294:71-80.

לידיעה המלאה במדסקייפ

לתקציר המאמר