לפי מחקר חדש עולה, כי תת-פעילות של בלוטת התריס אינה מאובחנת ואינה מטופלת בכ- 7% מהמקרים. לפי החוקרים, מעקב אחרי תוצאות חריגות בבדיקות המעבדה, מהווה חלק חשוב באיבחון של תת-פעילות של בלוטת התריס. כאשר שלב זה נכשל, יש עיכוב גדול באבחנה ובטיפול ועקב כך מגיעים לתוצאות קליניות טובות פחות.

על מנת לזהות את החולים עם תוצאה חריגה בבדיקת ה- TSH (מעל ל- 20 mU/mL), אשר לא מקבלים טיפול בלבוטירוקסין (levothyroxine), החוקרים הצליבו בין הידע ממאגר נתונים של בדיקות TSH ובין מידע ממאגר נתונים של טיפול תרופתי. החוקרים עקבו אחרי החולים עם רמות גבוהות של TSH וללא מרשמים ללבוטירוקסין.

נמצא, כי מבין 36,760 החולים שנבדקו ל- TSH, ל- 2.7% היו רמות גבוהות של TSH. מבין חולים אלו, ל- 18.0% לא היו מרשמים ללבוטירוקסין. החוקרים הצליחו ליצור קשר עם 69.5% מהחולים עם רמות TSH גבוהות וללא מרשים ללבוטירוקסין. נמצא כי בסה”כ, לפחות 2.3% מהחולים עם רמות TSH גבוהות בבדיקה (עם מרשמים וללא מרשמים), לא היו מודעים לתוצאות הבדיקה או לאבחנה של תת-פעילות של בלוטת התריס.

לפי החוקרים, ב- 2% מהחולים עם תוצאות חריגות של בדיקת ה- TSH, לא נעשה כל מעקב אחרי הבדיקות. עוד 5% מהחולים היו במעקב, אך נשרו ממנו וייתכן כי הם אינם מודעים לתוצאות הבדיקה.

החוקרים טוענים, כי חשיפת החולים הלא מאובחנים, מדגימה את הפוטנציאל שיש לשימוש בהצלבה של מאגרי נתונים לצורך זיהוי חולשות של המערכת הרפואית.

Arch Intern Med. 2005;165:574-577

לידיעה המלאה במדסקייפ

לתקציר המאמר