מחקר חדש מעיד כי רמות גבוהות באופן לא תקין של thyrotropin אינן קשורות להפרעות תיפקודיות או לסימפטומים של דיכאון באנשים שהגיעו לגיל 85 שנים. למעשה, רמות מוגבהות קשורות לעליה בשיעור ההשרדות.

החוקרים מציינים כי הממצאים מעידים שהפרעות תת-קליניות של בלוטת התריס אינן מחייבות טיפול באנשים מבוגרים מאוד. עם זאת, נחוץ מחקר קליני אקראי שיוכיח שאי-מתן טיפול הוא האפשרות הטובה ביותר.

החוקרים ניתחו מידע אודות 599 נבדקים שהשתתפו ב-Leiden 85-Plus study, מחקר פרוספקטיבי שנערך באוכלוסיה. הנבדקים היו מעל גיל 85 שנים כאשר החל המחקר ונערך אחריהם מעקב במהלך 3.7 שנים, בממוצע.

רמות ה-thyrotropin וה-thyroxine החופשי לא נמצאו קשורות לפגיעות תיפקודיות, להפרעות קוגנטיביות או לסימפטומים של דיכאון.

לאחר התאמה למצב הבריאות וכושר התיפקוד ההתחלתיים, נמצאה התאמה הפוכה בין רמות ה-thyrotropin לבין תמותה. כל עליה בשיעור של 2.71mIU/L ברמות ה-thyrotropin מעל הרמה התקינה הורידה את הסיכון לתמותה בשיעור של 23%. כל עליה בשיעור של 0.21ng/dL ברמות ה-thyroxine החופשי, לעומת זאת, העלתה את הסיכון לתמותה בשיעור של 16%.

במאמר מערכת מצורף מצוין כי במידה והתוצאות יאומתו, הן עשויות להעיד כי למתן טיפול בהורמון התירואיד השפעה שלילית על התמותה בקרב החולים המבוגרים מאוד המראים תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס, בעיקר כשהבעיה מאובחנת באמצעות סריקה.