יש חשיבות רבה לריבוד הסיכון לאוטם, באוכלוסייה עם מחלה כלילית יציבה, שנים לאחר אירוע כלילי חד, או לאחר התערבות פולשנית. הגדרת פרמטרים המעלים סיכון באוכלוסייה הנבחרת, יאפשרו טיפול יותר אינטנסיבי בעידן של: PCSK9, תרופות החדשות לסוכרת, ללחץ דם, והטיפול הכפול בנוגדי טסיות. המחקר הרב מרכזי הנוכחי בדק זאת במרשם של חבורת 4184 מטופלים עוקבים שגויסו בין 2010 ל 2011, על ידי 50 קרדיולוגים קהילתיים  בצפון צרפת, עם מחלה כלילית ידועה.

CORONOR (Suivi dune cohorte de patients COROnariens stables en region NORd-Pas-de-Calais)

קריטריונים כללו לפחות מאפיין אחד מתוך: אוטם בעבר, רווסקולריזציה בעבר (מתוכם 20% עברו CABG ), או היצרות בעורק כלילי נתיבי 50% ומעלה, בתנאי שעברה מעל שנה מאז האירוע.

המחקר משקף את החיים האמיתיים בפרקטיקה היום יומית ללא ניפוי של תחלואה נלווית. התצפית הושלמה על 4094 מטופלים (98% ) עם מעקב של 5 שנים מהגיוס. יעדים שנבדקו: היארעות של STEMI,  NSTEMI, מכלול של אוטם יחד עם מוות פתאומי ומוות כולל. בנוסף נבדק יעד של סטנט תרומבוזיס מאד מאוחר ( VLST ) כסיבה לאוטם בעורק כלילי שעבר החדרת תומכן לפני הגיוס למחקר.  בוצע ניתוח סטטיסטי לבדיקת הקשר בין אירוע של אוטם למשך המעקב ותמותה, ונעשה ניתוח שהשווה בין מאפייני אוטם ספונטני לאוטם בגלל VLST ולהבדל בתמותה בין שניהם.  

להמשך הסקירה המלאה באתר האיגוד הקרדיולוגי