כעת לאחר שהוכחה יעילות תרומבקטומיה מכאנית בחולים עם אירוע מוחי איסכמי חד עקב חסימת כלי דם גדול, עולה השאלה אם נדרש טרם זאת טיפול תרומבוליזה. מנתונים חדשים, שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology עולה כי אין ערך מוסף לטיפול תרומבוליטי תוך-ורידי בחולים אלו המיועדים להתערבות מכאנית.
מטרת המחקר הייתה לבחון אם יש תועלת לטיפול תרומבוליזה תוך-ורידי לפני תרומבקטומיה מכאנית. החוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק של נתונים אודות 291 חולים לאחר תרומבקטומיה מכאנית, שלקחו חלק בשני מחקרים גדולים להערכת הטיפול באירוע מוחי איסכמי חד. טיפול תרומבוליזה תוך-ורידי התבסס על tPA (Tissue Plasminogen Activator) ולאחריו בוצע טיפול מכאני (קבוצת מחקר) או שהטיפול המכאני בוצע ללא טיפול תרומבוליטי קודם (קבוצת ביקורת).
התוצא העיקרי הוגדר כרה-פרפוזיה מוצלחת, עצמאות תפקודית (מדד Modified Rankin Score של 0-2) ותמותה לאחר 90 ימים, דימום תוך-גולגולתי תסמיני, תסחיף לטריטוריה חדשה ווזוספאזם.
מבין 291 חולים שנכללו בניתוח הנתונים, 160 חולים (55%) נכללו בקבוצת המחקר (גיל ממוצע של 67 שנים, 60.6% נשים) ו-131 בקבוצת הביקורת (גיל ממוצע של 69 שנין, 55.7% נשים). חציון מדד Alberta Stroke Program Early CT Score בתחילת המחקר היה נמוך יותר בקבוצת המחקר (8 לעומת 9 נקודות). לא תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית במשך הזמן שחלף מהופעת התסמינים ועד דיקור מפשעה (254 לעומת 262 דקות). מספר המעברים, שיעורי רה-פרפוזיה מוצלחת, עצמאות תפקודית לאחר 90 ימים, תמותה לאחר 90 ימים ותסחיף לאזור חדש היו גם כן דומים בשתי הקבוצות.
דימום תוך-גולגולתי תסמיני (1% לעומת 4%) ודימום לפרנכימה מסוג 1 (1% לעומת 3%) או מסוג 2 (1% לעומת 2%) לא היו שונים משמעותית. וזוספאזם היה נפוץ יוטתר בחולים בקבוצת המחקר (27% לעומת 14%).
בניתוח רב-משתני לא זוהה קשר מובהק סטטיסטית בין טיפול תוך-ורידי תרומבוליטי והתערבות מכאנית לעומת טיפול מכאני בלבד.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי אין ערך מוסף לטיפול תרומבוליטי לפני תרומבקטומיה מכאנית בחולים עם אירוע מוחי איסכמי חד, בהשוואה לטיפול מכאני בלבד. הם קוראים להשלים מחקר קליני אקראי להערכת סוגיה זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!