במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Bone and Joint Surgery מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי התערבות ניתוחית הובילה לשיעורים נמוכים יותר משמעותית של כשלון טיפול, בהשוואה לטיפול שמרני בחולים עם אוסטיאומיאליטיס של החוליות. יתרה מזאת, טיפול שמרני הינו גורם סיכון בלתי-תלוי לחיזוי כישלון טיפול.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע את ההבדלים בין חולים עם אוסטיאומיאליטיס של החוליות שטופלו ניתוחית ואלו שטופלו שמרנית ולזהות גורמים אפשריים המשפיעים על הסיכון לכישלון טיפול (תמותה ו/או הישנות בתוך שנה אחת).
החוקרים השלימו ניתוח רטרוספקטיבי של נתונים קליניים שנאספו באופן פרוספקטיבי אודות חולים שטופלו בשל אוסטיאומיאליטיס של החוליות בין 2008 ו-2020. ההחלטה על טיפול ניתוחי או שמרני התקבלה בכל מקרה לגופו ובהתאם לקריטריונים מוגדרים. ניתוח PSM (או Propensity Score Matching) הושלם לשלילת ערפלנים בין שתי קבוצות הטיפול. ניתוח סטטיסטי שימש לזיהוי גורמי סיכון אפשריים לתמותה ו/או הישנות בתוך שנה מאבחנת אוסטיאומיאליטיס של החוליות.
מדגם המחקר כלל 42 חולים שטופלו שמרנית ו-313 חולים שטופלו ניתוחית. שיעור גבוה יותר של חולים לאחר טיפול ניתוחי, בהשוואה לטיפול שמרני, סווגו עם מדד American Society of Anesthesiologists של מעל 2 נקודות (69% לעומת 47.5%, P=0.007) ועמ”ש חזי היה מעורב בשכיחות גבוהה יותר בקבוצת ההתערבות הניתוחית (30.4% לעומת 11.9%, p=0.013).
זיהום פנים הלב היה נפוץ יותר משמעותית בקבוצת הטיפול השמרני (14.3% לעומת 4.2%, p=0.018). שיעורי ההישנות היו גבוהים פי שלוש בקרב חולים שטופלו שמרנית, בהשוואה לאלו שנותחו (16.7% לעומת 5.4%, p=0.017), אך ההבדל לא נותר עוד לאחר ניתוח מותאם.
לאחר התאמה, בקרב חולים שטופלו שמרנית תועד סיכון גבוה כמעט פי שבע לתמותה בתוך שנה אחת (25% לעומת 3.7%, p=0.018) וסיכון גבוה כמעט פלי שלוש לכישלון טיפול (42.9% לעומת 14.8%, p=0.022).
מניתוח רב-משתני עלה כי טיפול שמרני ובקטרמיה הינם גורמי סיכון בלתי-תלויים לכישלון טיפול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בגישת התערבות ניתוחית בחולים עם אוסטיאומיאליטיס של החוליות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!