במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול בתר-ניתוחי באספירין עשוי להגדיל את הסיכוי לתועלת במקום להביא לעליה בסיכון לנזק בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית קודמת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיימת אי-ודאות באשר להשפעות אספירין בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית קודמת והיו מיועדים לניתוח לא-לבבי. מטרתם הייתה לבחון את התועלת והנזקים של טיפול בתר-ניתוחי באספירין בחולים לאחר התערבות כלילית קודמת.
מדגם המחקר כלל חולים מ-135 מרכזים ב-23 מדינות. המשתתפים היו מבוגרים בגילאי 45 שנים ומעלה, עם טרשת עורקים או בסיכון למחלה טרשתית, שהיו מיועדים לניתוח לא-לבבי. החוקרים לא כללו במחקר חולים בהם הושתל תומכן מתכת ערום בתוך 6 שבועות, השתלת תומכן מצופה-תרופה בתוך שנה אחת, או קבלת טיפול באספירין בתוך 72 שעות טרם הניתוח.
ההתערבות כללה טיפול באספירין (4,998 חולים בכלל המחקר; 234 חולים בתת-קבוצה) או פלסבו (5,012 חולים בכלל המחקר; 236 חולים בתת-קבוצה) שהחלו בתוך ארבע שעות טרם הניתוח ונמשך לאורך התקופה הבתר-ניתוחית. מבין 470 החולים בתת-קבוצה, 99.9% השלימו את המעקב.
התוצא העיקרי לאחר 30 ימים כלל תמותה או אוטם לבבי לא-פטאלי; דימום הוגדר כתוצא סיום משני.
מהתוצאות עולה כי בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית, טיפול באספירין הפחית את הסיכון לתוצא העיקרי (ירידה אבסולוטית בסיכון של 5.5%; יחס סיכון של 0.50) ולאוטם לבבי (ירידה אבסולוטית בסיכון של 5.9%; יחס סיכון של 0.44). ההשפעה על התוצא המשולב של דימום מג’ורי ודימום מסכן חיים בחולים לאחר התערבות כלילית קודמת לא הייתה ברורה (עליה אבסולטית בסיכון של 1.3%, רווח בר סמך בין 2.6%- ועד 5.2%).
בכלל האוכלוסיה, טיפול באספירין הביא לעליה בסיכון לדימום מג’ורי (עליה אבסולוטית בסיכון של 0.8%; יחס סיכון של 1.22).
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול בתר-ניתוחי באספירין עשוי להועיל יותר מלהזיק לחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!