רופאים אינם מעריכים נכונה את הסיכון להישנות בלמעלה משליש מהחולים לאחר כריתה של גידול מסוג GIST (Gastrointestinal Stromal Tumor) ובעקבות זאת חולים רבים אינם מקבלים את הטיפול האדג’וונטי המומלץ ב-Imatinib (גליבק) ועל-כן מצויים בסיכון מוגבר להישנות או תמותה.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את היקף תת ההערכה של הסיכון להישנות GIST לאחר כריתה מלאה של הגידול, את ההשפעה של תת ההערכה על משך הטיפול האדג’וונטי המתוכנן ואת הקשר בקרב חולים בסיכון גבוה ושיעורי ההישרדות ללא הישנות.
מדובר במחקר רטרוספקטיבי שכלל סקירה של הרשומות הרפואיות אודות מטופלים בארצות הברית לאחר כריתה ראשונית של גידול מסוג GIST לאחר שנת 2010. החוקרים השלימו ניתוח סטטיסטי להשוואת משך הטיפול האדג’וונטי המתוכנן בין הקבוצות והשלימו מודלים להערכת ההשפעה של משך הטיפול האדג’וונטי המתוכנן על שיעורי ההישרדות ללא-הישנות.
109 אונקולוגים דיווחו על נתונים אודות 506 חולים עם GIST לאחר כריתה ראשונית (65.8% היו בסיכון גבוה ו-8.7% בסיכון בינוני). הרופאים לא העריכו נכונה את הסיכון של 190 חולים (37.5%); 30.1% מהגידולים היו ברמה בינונית מבחינת הפעילות המיטוטית וגידול בגודל בינוני זוהו נכונה בסיכון גבוה, כמו גם 7.5% מהגידולים מחות לקיבה עם פעילות מיטוטית בינונית וגידול בגודל 2-5 ס”מ. חלק קטן יותר מהחולים בסיכון גבוה עם הערכה לא-נכונה של הסיכון להישנות קיבל את הטיפול המתוכנן במשך שלוש שנים (36.1% לעומת 65.9% מאלו בהם הערכת הסיכון להישנות הייתה נכונה, P<0.001). טיפול אדג’וונטי מתוכנן של לפחות שלוש שנים, בהשוואה לטיפול במשך פחות משלוש שנים בקרב חולים בסיכון גבוה לווה בסיכון נמוך יותר להישנות ו/או תמותה (יחס סיכון מתוקן של 0.29, p<0.001).
בסיכומו של דבר, רופאים נטו לספק תת-הערכה של הסיכון להישנות בחולים רבים עם GIST, בעיקר חולים עם גידולים בגודל בינוני, פעילות מיטוטית בינונית ואלו שהיו ממוקמים באזור הפה והלוע, ולהערכה זו הייתה השפעה על משך הטיפול האדג’וונטי המתוכנן. בחולים עם לפחות שלוש שנות טיפול אדג’וונטי מתוכנן תועדו שיעורי הישרדות ללא-הישנות שהיו ארוכים יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!