מטופלים העוברים ניתוח נמצאים בסיכון מופחת לקרישי דם בגפיים התחתונות או בריאות במידה וקיבלו טיפול מניעתי בהתבסס על הסיכון האינדבידואלי שלהם לפתח קרישי דם, וזאת בנוסף להליכה מוקדמת לאחר הניתוח – כך עולה ממחקר חדש שפורסם ב-Journal of the American College of Surgeons .
תוצאות המחקר מצביעות על ירידה מובהקת בסיכון לאירועי מסכני חיים אלה לאחר אימוץ גישה כוללת רבת משתנים למניעת הופעת קרישי דם, המיושמת במסגרת הטיפול של המחלקות הכירורגיות.
החוקרים מדווחים ירידה של 84% באירועי פקקת ורידים עמוקה (DVT) לאחר שנתיים של יישום תכנית המניעה, בהשוואה לשנתיים שקדמו להפעלת התכנית, וירידה מקבילה של 55% בסיכון לתסחיפים ריאתיים. (PE) .
גורמי הסיכון המובילים לקרישי דם כללו גיל מבוגר, השמנת יתר, הסטוריה משפחתית, הימצאות ממושכת במיטה , וניתוח ארוך.
החוקרים, בהתבסס על העדויות המדעיות וההנחיות הלאומיות, פיתחו תכנית למניעת פקקת ורידים (VTE) שכללה דירוג סיכון (בין ציון 0 ל-8) לכלל המטופלים, ומתן טיפול מונע בהתאם לרמת הסיכון שנמצאה לכל מטופל שעבר ניתוח כללי או ניתוח ווסקולרי. במקביל , ניתנו הנחיות לעודד ניידות מוקדמת של המטופלים לאחר הניתוח.
ע”פ הציון של כל מטופל נקבע אם יתחיל בטיפול נוגד קרישה, וכן מינון הטיפול, ומשך הטיפול (גם לאחר השיחרור מבית החולים במידת הצורך). התכנית כללה בקרה ממוחשבת על מידת הניידות של המטופלים לאחר הניתוח, וכן מתן הסבר למטופלים על חשיבות הניידות והטיפול המונע.
הסיכון ל-VTE לאחר ניתוח כללי או ווסקולרי , לפני יישום התכנית , היה גדול פי 3.4 מזה שחושב למטופלים על בסיס שיעורי הסיכון המותאמים להם. לאחר שנתיים של יישום התכנית הייתה ירידה באירועי ה-DVT מ-1.9% ל-0.3% , ולאירועי ה-PE מ-1.1% ל-0.5% .
החוקרים מדווחים כי היענות המנתחים ליישום התכנית הייתה גבוהה, והיא נעה בין 100% עבור מטופלים בסיכון נמוך עד בינוני ל-VTE ל-77% עבור מטופלים בסיכון גבוה.
החוקרים מציינים כי גם במקרים שבהם לא ניתן טיפול נוגד קרישה על אף המלצות התכנית, נמצאו הסברים ברשומות הממוחשבות מדוע לא נעשה שימוש בנוגדי קרישה.
American College of Surgeons
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!