הסיכון לשברים בטווח הקצר אינו עולה משמעותית לאחר פרוצדורות בריאטריות, כך לפי תוצאות מחקר מבוסס-אוכלוסייה שפורסמו בכתב העת BMJ.
החוקרים מציינים כי מחקרים קודמים הציעו קשר בין ירידה במשקל ושינויים בעצם. פרוצדורות רסטריקטיבית, דוגמת Vertical Banded Gastroplasty ו-Laparoscopic Adjustable Banding, מלוות בספיגת עצם מוגברת, עליה הדומה בהיקפה לזו שתוארה עם צורות אחרות של ירידה במשקל. המנגנונים בבסיס העליה בספיגת העצם לאחר ירידה במשקל אינם מובנים לחלוטין.
כעת אספו החוקרים נתונים אודות חולים שעברו ניתוח בריאטרי בתקופה שבין ינואר 1987 ועד דצמבר 2010, והתאימו לכל חולה 6 ביקורות תואמות בגיל, מין, מדד מסת גוף, זמן קלנדארי ומרפאה, שלא עברו פרוצדורות בריאטריות. מבין 2079 החולים שנותחו ו-10,442 הביקורות, לא תואר הבדל משמעותי בין הקבוצות בסיכון לשברים (ARR = 0.89), כולל שברים אוסטיאופורוטיים ולא0אוסטיאופורוטיים.
החוקרים כללו חולים לאחר ניתוח בריאטרי עם מדד מסת גוף של לפחות 30 ק”ג למטר בריבוע ולא כללו חולים שעברו ניתוח של מערכת העיכול בגין ממאירות. יחס הסיכון תוקנן לגורמי סיכון כלליים דוגמת גיל, מין, הרגלי עישון והיסטוריה של מחלות כרוניות.
בהשוואה לביקורות תואמות, חולים שעברו ניתוח נטלו בשכיחות גבוהה יותר נוגדי-חרדה, נוגדי-דיכאון, תרופות לטיפול בסוכרת ו-PPI (Proton Pump Inhibitor) בששת החודשים האחרונים. שבר קודם, היסטוריה של מחלה וצרברווסקולארית ונטילת נוגדי-חרדה בחצי השנה האחרונה לוו כולם בסיכון מוגבר לשברים. בהשוואה לתת-קבוצה עם ירידה מתונה בעודף מדד מסת הגוף (ירידה של 1-50%), באלו עם ירידה של למעלה מ-50% בעודף מדד מסת הגוף נרשם סיכון מוגבר לשברים (ARR = 1.46).
המגבלה של המחקר כוללת העדר איסוף נתונים אודות ערכי BMI במרווחי זמן קצרים, העדר מידע אודות אירועים שדווחו לשירותי רפואה משניים או שירותי ביניים, העדר נתונים על צפיפות המינראלים של העצם ומשך מעקב הקצר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לניתוח בריאטרי אין השפעה משמעותית על הסיכון לשברים. במהלך השנים הראשונות לאחר הניתוח, התוצאות הללו מרגיעות חולים העוברים פרוצדורות אלו, אך אינם שוללים השפעה שלילית על בריאות השלד בטווח הארוך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!