ההנחיות המעודכנות בנוגע למניעה וטיפול באוסטיאופורוזיס עקב טיפול בסטרואידים, ממליצות על מתן טיפול בביספוספנטים, אך אינן תומכות במתן טסטוסטרון או אסטרוגן למטרה זו.
הנחיות American College of Rheumatology לשנת 2010 מחליפות את ההמלצות משנת 2001, ומתייחסות לטיפולים התרופתיים שאושרו כנגד אוסטיאופורוזיס.
על-פי דו”ח ה-ACR (American College of Rheumatology), שפורסם ב-Arthritis Care & Research, צפיפות המינראלים של העצם יורדת במהירות במהלך 3 החודשים הראשונים לטיפול בסטרואידים, עם שיא קצב הירידה לאחר שישה חודשים. עם המשך טיפול, חלה ירידה איטית וקבועה.
עם זאת, חולים רבים תחת טיפול ארוך-טווח בסטרואידים אינם מקבלים כל תכשיר למניעה או טיפול באוסטיאופורוזיס. ההנחיות העדכניות מסווגות חולים אלו לשלוש קטגוריות סיכון לשברים גבוה, בינוני ונמוך על-בסיס מין, גיל, גזע/מוצא ומדדי T Score לצפיפות העצם בירך. ההמלצות לטיפול לוקחות בחשבון שיקולי מינון ומשך טיפול צפוי בסטרואידים.
על-בסיס סקירה סיסטמית של הטיפולים המאושרים כיום באוסטיאופורוזיס לאחר-מנופאוזה, או אוסטיאופורוזיס על-רקע טיפול בסטרואידים, המאמר כולל אלגוריתמים עם גישות מומלצות לטיפול בנשים לאחר-מנופאוזה וגברים מעל גיל 50, ובנשים לאחר מנופאוזה וגברים מתחת לגיל 50, המתחילים בטיפול בסטרואידים.
במטופלים מבוגרים, מומלץ טיפול הדרגתי, עם ייעוץ והערכת גורמי סיכון, לאחר מכן קביעת קטגורית הסיכון לשברים. במידה והסיכון גבוה, לדוגמא, ומינון הסטרואידים נמוך מ-5 מ”ג ליום עם משך טיפול צפוי של פחות מחודש, מומלץ טיפול ב-Alendronate (פוסאלאן), Risedronate (אקטונל) או Zoledronic Acid (אקלסטה).
במטופלים צעירים יותר, אין עדות מספקת בכדי לקבוע המלצה כלשהי בהעדר שברים; בנוכחות שברים, הטיפול המומלץ שוב תלוי במשך ובמינון הטיפול בסטרואידים, וכן בפוטנציאל הפוריות של נשים בקבוצה זו.
החוקרים מציינים כי בעוד ש-Zoledronic Acid ו-Teriparatide (פורטאו) מומלצים כיום ביחד עם Alendronate ו-Risedronate, הנתונים אינם מספיקים בכדי להמליץ על מתן Ibandronate, Etidronate, Calcitonin, אסטרוגן, טסטוסטרון ו-Raloxifene. למעשה, הטיפולים בתחליפי אסטרוגן וטסטוסטרון שניתנו בעברו, אינם מומלצים עוד.
Arthritis Care Res 2010
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!