מתוצאות מחקר חדש מבריטניה עולה כי בחולי RA (Rheumatoid Arthritis), המטופלים בתרופות ממשפחת נוגדי TNF (Tumor Necrosis Factor), במקום טיפול תרופתי סטנדרטי (לא-ביולוגי), לא חל שינוי בשיעורי תמותה.
החוקרים כותבים כי הממצאים מהווים מקור להרגעה הן עבור המטפלים והן עבור המטופלים, מאחר שלא חלה עלייה בשיעורי התמותה מכלל הסיבות, בקרב חולים המטופלים במעכבי TNF, בהשוואה לאלו תחת טיפול סטנדרטי בתרופות ממשפחת DMARD (Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs).
החוקרים מציינים כי בעוד שהטיפול ב-RA עשוי להפחית את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולארית, קיים סיכוי כי מעכבי TNF יובילו לעליה בסיכון לזיהומים חמורים.
במטרה לבחון את הקשר בין טיפול במעכבי TNF ותמותה, החוקרים בחנו את נתוני המאגר British Society for Rheumatology, אודות 12,672 חולים שטופלו ב-Etanercept (אנברל), Infliximab (רמיקד) או Adalimumab (יומירה), ו-3522 חולים שטופלו ב-DMARD.
ממוצע המעקב עמד על ארבע שנים במדגם המטופלים במעכבי TNF, ו-2.7 שנים במטופלי DMARD. במהלך המעקב תועדו 856 ו-204 מקרי תמותה בשתי הקבוצות, בהתאמה.
לאחר תקנון להבדלים בגיל, פעילות המחלה ומחלות רקע, החוקרים לא מצאו הבדל מובהק סטטיסטית בשיעורי התמותה בין טיפול בתרופות ביולוגיות ולא-ביולוגיות (Weighted Hazard Ratio = 0.86).
החוקרים זיהו דפוס דומה של הסיכון לתמותה עם כל אחת משלוש הסיבות המובילות לתמותה במדגם: מחלה מערכתית (Weighted Hazard Ratio = 0.73), ממאירות (Weighted Hazard Ratio = 0.65) ומחלה נשימתית (Weighted Hazard Ratio = 0.81).
החוקרים לא הופתעו מהעדר ההשפעה של הטיפול על שיעורי התמותה, עקב כל אחת משלוש הסיבות המובילות לתמותה. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא מאחר שממצאי המחקר התרכזו בשלוש-ארבע שנות מעקב, ולהערכתם חשוב להמשיך לעקוב אחר חולים אלו, להערכת הסיכון לאורך זמן.
Arthritis Rheum 2010
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!