התערבויות כירורגיות לטיפול בשברים של הרדיוס הדיסטאלי במבוגרים (מתוך Cochrane Database Syst Rev)

מסקירה של 48 מחקרים, שנועדה לבחון את חשיבות ההתערבות הכירורגית במקרים של שברים של הרדיוס הדיסטאלי במבוגרים עולה כי אין עדויות חד-משמעית המסייעות בבחירת הטיפול המתאים ביותר בשברים אלו.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שברים של הרדיוס הדיסטאלי הם בעיה נפוצה, בעיקר בנשים לבנות מבוגרות עם אוסטיאופורוזיס. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לקבוע באילו מצבים התערבות כירורגית היא גישת הטיפול המתאימה ביותר בשברים של הרדיוס הדיסטאלי במבוגרים.

החוקרים ערכו חיפוש במאגרי Cochrane Bone, Joint and Muscle Trauma Group (נובמבר 2002), Cochrane Central Register of Controlled Trials , MEDLINE (1966 עד פברואר 2003), EMBASE (1988 עד שבוע 8 של 2003), CINAHL (1982 עד פברואר 2003), National Research Register (מהדורה 1, 2003), PEDro, תקצירי כנסים ורשימת מראי מקום של המאמרים.

הסקירה כללה מחקרים אקראיים ודמוי-אקראיים, שכללו חולים עם שלד בשל ושבר של הרדיוס הדיסטאלי, שערכו השוואה בין טיפול כירורגי וטיפול שמרני, סוגים שונים של התערבויות כירורגיות או משך אימוביליזציה לאחר ניתוח. הקטגוריות העיקריות להתערבויות כירורגיות כללו קיבוע חיצוני, הצבת פינים מילעוריים, ORIF (Open Reduction Internal Fixation) והכנסת חומרים המהווים בסיס לבניית עצם.

המחקרים סווגו לקטגוריות בהתאם להשוואות העיקריות וסוגי ההתערבויות הכירורגיות.

הסקירה כללה 45 מחקרים, עם 25 השוואות טיפולים. מחקרים אלו כללו 3371 חולים, רובן נשים מבוגרות, עם שברים לא-יציבים. כמחצית מהמחקרים ערכו השוואה בין טיפול כירורגי ובין אימוביליזציה עם גיבוס השבר. השונות בין המחקרים במאפייני החולים, ההתערבויות, איכות המתודולוגיות של המחקרים והיעדים עליהם דווח, הקשו על סיכום התוצאות.

התערבויות כירורגיות לוו לרוב במראה אנטומי טוב יותר לאחר החלמת השבר, אך אין עדויות מספקות המאשרות כי הדבר הוביל למדדים טובים יותר להערכת התפקוד והתוצאות הקליניות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי 48 המחקרים אינם מספקים עדות חד-משמעית המסייעים בקבלת ההחלטה לטיפול בשברים אלו. למרות עדויות התומכות בקיבוע חיצוני או הכנסת פינים מילעוריים, תפקידן המדויק והשיטות אינן מבוססות. כמו כן, לא-ברור אם התערבות כירורגית במרבית סוגי השברים תביא לתוצאות טובות יותר בטווח הארוך. החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

Cochrane Database Syst Rev. 2009 Jul 8;(3):CD003209

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

הגישה המקובלת בטיפול בפציעות במפרק אקרומיוקלויקולרי (Orthop Res Rev) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

הגישה המקובלת בטיפול בפציעות במפרק אקרומיוקלויקולרי (Orthop Res Rev) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|22/10/2024

מטרת הסקירה שפורסמה ב-Orthopedic Research and Reviews היתה להציג אסטרטגיות טיפוליות בפריקות של המפרק האקרומיוקלוויקולרי (ACJ) ולהאיר טעויות ומכשולים בתהליך האבחנה ובבחירת הטיפול. ד”ר אבי פנסקי משתף את הסקירה ומוסיף מהערותיו.

אפשרויות טיפול בנוירומה על שם מורטון (Am Fam Physician) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

אפשרויות טיפול בנוירומה על שם מורטון (Am Fam Physician) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|15/10/2024

נוירומה על שם מורטון פירושה הגדלה שפירה של העצב הנמצא בדרך כלל בין עצמות המסרק 3-4 בכף הרגל. מטרת מאמר זה הייתה להעריך מהי היעילות של הזרקת סטירואידים במורטון נוירומה, ולבחון מהי היעילות של הטיפול הכירורגי על פי סקירת ספרות בהתאם לכללי קוקריין. ד”ר אבי פנסקי משתף את המאמר ומוסיף מהערותיו.

טיפול ניתוחי לעומת טיפול שמרני בתלישות של גידי המסטרינגס מקורבים (NEJM Evid) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

טיפול ניתוחי לעומת טיפול שמרני בתלישות של גידי המסטרינגס מקורבים (NEJM Evid) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|29/08/2024

מאמר חדש שפורסם ב-NEJM Evidence קורא תיגר על התפיסה המקובלת המתמקדת בטיפול כירורגי לפציעות תלישה של גידי ההמסטירינגס המקורבים. ד”ר פנסקי משתף את המאמר, ומוסיף מהערותיו.

צליעה בילדים (Pediatr Rev) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

צליעה בילדים (Pediatr Rev) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|13/08/2024

צליעה בילדים היא סיבה שכיחה לפנייה לחדרי מיון, והאבחנה המבדלת במקרים אלו רחבה למדי: הסיבה עשויה להיות מולדת, דלקתית, זיהומית, חבלתית, נאופלסטית ואידיופאתית. ד”ר פנסקי משתף מאמר מ-Pediatrics in Review הסוקר את שיטות האבחון השונות, ומוסיף מהערותיו.

טיפול נוגד קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה בגפה תחתונה (Lancet) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

טיפול נוגד קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה בגפה תחתונה (Lancet) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|04/08/2024

מטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה (Immobilization) של גפה תחתונה בשל חבלה, נמצאים בדרגת סיכון גבוהה ללקות בפקקת וורידית סימפטומטית (Symptomatic venous thromboembolism – SVTE).
טיפול נוגד קרישה מוריד משמעותית את הסיכון ללקות ב SVTE. אין עדיין קונצנזוס לגבי במי מהמטופלים מומלץ טיפול כזה. ד”ר פנסקי משתף מאמר מ-LANCET שמציע שינוי בנוהל הקיים בטיפול בנוגדי קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע  גפה תחתונה בשל טראומה – השימוש בדירוג TRIP(cast), המאפשר טיפול באוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה בלבד.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן