מחקר חדש מציע כי הכנסת סטנט לעורק הכליה תוך שימוש בטכניקות הדומות לאלה הנמצאות בשימוש של הכנסת סטנט לעורק קורונרי יכולה להיות מבוצעת עם הצלחה גדולה ותוצאות קליניות טובות לטווח הרחוק.

החוקרים סקרו את הניסיון במוסד, שבו עבדו, ודיווחו על ירידות טובות בלחץ הדם ובשימור של תפקוד הכליה בנבדקים, שעברו את הפרוצדורה ואשר עקבו אחריהם למשך 3 שנים.

לדברי החוקרים, טכניקת האנגיופלסטית הקורונרית הפולשנית במידה מינימאלית הנוכחית המשמשת להכנסת סטנט סיסטמי, יכולה להיות בשימוש בצורה בטוחה בעורקי כליה טרשתיים עם שיעורי הצלחה גבוהים ושיעורי סיבוכים נמוכים במהלך תקופת המעקב ובטווח הארוך. השליטה ביתר לחץ הדם משתפרת ותפקוד הכליה לפחות מתייצב, בעיקר בנבדקים עם ליקוי בתפקוד הכליה.

גישה שנויה במחלוקת

השימוש באנגיופלסטיקה להגיע ללזיות בעורקים כליתיים שנויה במחלוקת במשך שנים רבות, בגלל השיעור הגבוה של הסיבוכים, השיעורים הנמוכים של הצלחת הפרוצדורה והיתרון, שלא הודגם בבירור במונחים של ירידה ביתר לחץ הדם או שימור תפקוד הכליה.

ICPS  הוא מוסד המוכר בשל התרומה שלו לחקירת גישות תת עוריות לעורקים הקורונרים. מטרתם הפעם הייתה לחקור את הניסיון שלהם ביישום הטכניקה הקורונרית לטיפול בעורק הכליתי.

במחקר, החוקרים עברו על מקרים, שטופלו במוסדם, ואשר העורקים הכליתיים שלהם נבדקו באותו זמן, שהנבדקים הגיעו להערכת אנטומיית כלי הדם הקורונרים שלהם. בדרך כלל, העורקים הכליתיים מוערכים בעזרת אולטרה סאונד דופלר, טכניקה לא פולשנית, אך לתת קבוצה זו של נבדקים, שעברה אנגיוגרפיה קורונרית, הייתה שכיחות גבוהה של היצרות בו זמנית של העורק הכליתי, אז החוקרים ביצעו אנגיוגרפיה של עורק הכליה באותו זמן.

בין פברואר 1999 ואפריל 2005, 169 נבדקים עברו אנגיופלסטיקה. סך הכל הוכנסו סטנטים ל-218 לזיות. במחקר נכללו נבדקים, שהגיעו לעבור אנגיוגרם קורונרי ואז עברו אנגיוגרם כליתי בשל יתר לחץ דם קבוע למרות הטיפול, בשל ליקוי בתפקוד הכליה, בשל אי ספיקת לב לא מוסברת או בשל מחלת כלי דם פריפרית.

שני שליש מהנבדקים היו גברים, הגיל הממוצע היה 72 ו-17% היו סוכרתיים. כל הנבדקים סבלו מיתר לחץ דם עם לחץ דם סיסטולי ממוצע של 168 mm Hg ולחץ דם דיאסטולי של 88 mm Hg. רק 30% מהם טופלו בעזרת תרופה אחת להורדת לחץ הדם, כל השאר קיבלו שתי תרופות או יותר. רמת הקריאטינין בסרום בנקודת ההתחלה הייתה 1.45 mg/dL, כאשר ל-54% מהנבדקים היו רמות קריאטינין הגבוהות מ-1.2 mg/dL.

הצלחת הפרוצדורה

פיזור הלזיות היה שווה בין עורק כליה ימין ושמאל, ל-21 % מהנבדקים היו היצרויות דו צדדיות. הלזיות היו טרשתיות ב-99% מהמקרים ופרוקסימליות ב-98% מהמקרים. הצלחת האנגיוגרפיה הוגדרה כשייר היצרות של פחות מ-30%, אשר הושג ב-98% מהמקרים.

במהלך המעקב החוקרים ראו ירידה משמעותית בלחצי דם הסיסטולים והדיאסטולים לאחר 6 חודשים ולאחר 3 שנים, אפילו בתת קבוצה של נבדקים עם יתר לחץ דם גבוה, כלומר לחץ דם סיסטולי מעל 160 ולחץ דם דיאסטולי מעל 95.

רמות קריאטינין בסרום גם ירדו עם הטיפול. הדבר היה משמעותי לאחר 3 שנים, אך לא לאחר 6 חודשים, אך בהשוואה לתוצאה הטבעית המאוד רעה של מחלה זו, החוקרים חושבים כי התוצאות ממש טובות.

סיבוכים, שאירעו בין כתלי בית החולים כללו 2 מקרי מוות ממחלת קרדיווסקולרית חמורה, 2        (1.8%) מקרים של המטומות במפשעה, מקרה אחד (0.6%) של false aneurysm, שדרש טיפול כירורגי ומקרה אחד (0.6%) של פרפורצית הכליה עם המטומה כליתית בינונית, שטופלה תרופתית. שיעור ההצרות מחדש בעורקים אלה היה 6.3%.

הערת מערכת: בכנס מצפה רמון של האיגוד הנפרולוגי נדון נושא השימוש בטכניקות צינתוריות בהרחבה. לצפייה והאזנה להרצאות הכנס – נא להקליק כאן.

להרצאתו , מתוך כנס זה, של הקרדיולוג ההתערבותי ד”ר אורי רוזנשיין,  הכוללת אף סרטוני הצגת מקרים – נא להקליק כאן

לידיעה במדסקייפ