תינוקות מושתלי לב נמצאים בסיכון גבוה יותר לזיהומים כרונים וקשים בהשוואה לילדים מבוגרים יותר, שהושתל להם לב. בנוסף, תינוקות מושתלי לב נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלות אוטואימוניות וב-PTLD (posttransplant lymphoproliferative disease).

ממחקרים קודמים ידוע שלתינוקות שמקבלים לב יש תוצאות שונות לעומת ילדים מושתלים אשר מבוגרים יותר. גדילת הלב שלהם והתפקוד הוא מעולה ככל שהם מתבגרים, אך מרפואה קלינית ידוע, שיש להם בעיות אחרות, כגון זיהומים או גידולים.

במחקר החוקרים בדקו רטרוספקטיבית מידע מ-38 תינוקות מושתלי לב ומ- 33 ילדים יותר מבוגרים מושתלי לב.

התינוקות המושתלים הושתלו בגיל צעיר מגיל שנה, בעוד שהמושתלים בגיל מבוגר יותר הושתלו בגיל מבוגר מגיל שנה. זמן המעקב הממוצע היה 6.5 שנים עבור קבוצת התינוקות ו-4.5 שנים עבור קבוצת הילדים המבוגרים יותר.

התחלת המחקר הייתה 5 שנים לאחר ההשתלה. בזמן המחקר 58% מקבוצת התינוקות ו-33% מקבוצת הילדים היותר מבוגרים שרדו לפחות 10 שנים.

החולים קיבלו מינון נמוך של טיפול אימונוסופרסיבי ללא סטרואידים. רובם קיבלו שילוב של cyclosporine ו-azathioprine או שילוב של azathioprine ו- tacrolimus.

החוקרים מצאו, שהייתה שכיחות גדולה יותר של זיהומים חמורים בקבוצת התינוקות לעומת קבוצת הילדים היותר מבוגרים. לקבוצת התינוקות היה ממוצע של 2 זיהומים קשים פר 10 שנים של מעקב לעומת 0.3 זיהומים קשים בקבוצת הילדים היותר מבוגרים (P < .001). הסוגים הכי נפוצים של זיהומים היו כאלה, שנראו באוכלוסיה הכללית, כגון דלקת ריאות, זיהומי נשימה ויראליים וסינוסיטיס.

החוקרים גם מצאו, ששיעור זיהומים כרונים וחוזרים היה גבוה יותר בקבוצת התינוקות. לתינוקות מושתלים היה ממוצע של 4.5 שנים של זיהומים כרונים פר 10 שנים של מעקב לעומת 1.8 שנים בקבוצת הילדים היותר מבוגרים (P < .001). הסוגים הכי נפוצים של זיהומים היו סינוסיטיס, דלקת ריאות, אוטיטיס מדיה ויבלות העור.

סוגי הזיהומים היו דומים לאלה, שנראו באוכלוסיה הכללית, אך הם היו בצורות יותר קשות או שהיו עמידים לטיפול הסטנדרטי. החולים הללו הגיעו לבית החולים עם ספסיס קשה, היו להם מאות ואלפים של יבלות עור, שהיו עמידים לכל טיפול שהוא, הייתה להם סינוסיטיס, שדרשה התערבויות כירורגיות מרובות ולחלקם היו 3 או 4 סטים של צינורות באוזניים לטיפול באוטיטיס מדיה. זה בדרך כלל לא נראה באוכלוסיה המבוגרת יותר.

בנוסף, החוקרים מצאו יותר מחלות אוטואימוניות ו –PTLD בקבוצת התינוקות. היו 5 מקרים של מחלה אוטואימונית בקבוצת התינוקות לעומת מקרה אחד בקבוצת הילדים היותר מבוגרים. המחלות האוטואימוניות הכי נפוצות היו אלה, שהשפיעו על המערכת ההמטולוגית, כגון ITP (idiopathic thrombocytopenic purpura) או אנמיה המוליטית אוטואימונית.

השכיחות של PTLD הייתה זהה לזו של מחלות אוטואימוניות בשתי הקבוצות. ההבדלים עבור מחלות אוטואימוניות ועבור PTLD בשתי הקבוצות לא היו משמעותיים סטטיסטית, אך החוקרים מאמינים כי זה הודות לגודל הקטן של המחקר.

אחת ההשערות לעובדה, שלקבוצת התינוקות יש תחלואות שונות מקבוצת הילדים המבוגרים יותר היא בגלל האפקטים של הטיפול האימונוסופרסיבי, למרות שהוא ניתן במינונים נמוכים, היות ומשנים את מערכות החיסון שלהם. החוקרים מצפים כי התינוקות יחיו מעבר לגיל 21 עם שתל הלב הראשוני שלהם, אך יהיו להם מחלות כרוניות גדולות.

בתגובה ל-Medscape על המחקר נאמר כי ידוע מזה זמן רב כי שכיחות מחלות אוטואימוניות עולה בקרב מושתלים, זה אינו דבר חדש. אך זאת הפעם הראשונה, שהדבר תואר בתינוקות מושתלי לב.

על הרופאים להיות ערים לאפשרות של מחלה אוטואימונית בחולים אלה. ישנה אפשרות, שמחלות אוטואימוניות לא מאובחנות היות ורופאים לא חושבים על קיומן.

לידיעה במדסקייפ