מחקר חדש השווה טיפול בוורפרין לטיפול באספירין לאחר החלפת מסתם אאורטלי במסתם ביולוגי בחולים שעברו את הניתוח בין ינואר 2001 לדצמבר 2002. החולים קיבלו את אחד משני הטיפולים על פי בחירת המנתח.

275 חולים עברו את הניתוח ומתוכם 18 הוצאו מהמחקר עקב פרפור פרוזדורים, 7 נפטרו בביה”ח לפני תחילת הטיפול התרופתי ו-1 עבר ארוע מוחי במהלך 24 השעות שלאחר הניתוח. מתוך 249 החולים שנכנסו למחקר 141 החלו לקבל מיומיים לאחר הניתוח טיפול באספירין במינון 100 מ”ג ליום. 108 החולים הנותרים החלו לקבל טיפול ב- low molecular weight heparin (LMWH) ובוורפרין.

החולים שקיבלו וורפרין היו מבוגרים יותר (73 לעומת 70, מובהק סטטיסטית) ומדד ה- European System for Cardiac Operative Risk Evaluation (EuroSCORE) שלהם היה גבוה יותר (מובהק). בנוסף, הם שהו זמן רב יותר ביחידה לטיפול נמרץ.

בקרב קבוצת האספירין דווח על 3 (2.1%) ארועים איסכמים במשך 3 החודשים הראשונים שלאחר הניתוח לעומת 5 (4.6%) בקרב קבוצת הוורפרין (לא מובהק). גם מבחינת מאורעות טרומבואמבולים ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק (0.7% בקבוצת האספירין לעומת 2.8% בקבוצת הוורפרין), אך 2 מתוך 3 החולים מקבוצת הוורפרין שסבלו מארוע טרומבואמבולי נפטרו כתוצאה ממנו.

בסה”כ קצב התמותה בקרב קבוצת הוורפרין היה 0.004 לחודש (5 מתו) לעומת 0.002 (3) בקבוצת האספירין (לא מובהק). תמותה מאוחרת עקב מאורעות נוירולוגים התרחשו בחולה אחד שטופל באספירין וב-2 שקיבלו וורפרין.

בקרב החולים שקיבלו אספירין דווח על 3 (2.1%) דימומים בתקופה הקרובה שלאחר הניתוח, כולם דימומים ממערכת העיכול אשר חלפו לאחר טיפול שמרני. בקרב קבוצת הוורפרין התרחשו 4 (3.7%) מקרי דימום קשים, 2 במדיאסטינום, דימום תוך גולגלתי אחד ודימום אחד מאיזור לקיחת וריד הספנוס.בכל המקרים הללו ה-INR היה גבוה מ-3 בזמן הדימום.

על סמך הממצאים טענו החוקרים שבחולים העוברים ניתוח להחלפת המסתם האאורטלי במסתם תותב ביולוגי, אין כל עדות ליתרון של הטיפול האנטיקואגולנטי המוקדם על פני טיפול במינון נמוך של נוגדי טסיות הן מבחינת מאורעות מוחיים איסכמים והן מבחינת דימומים ותמותה.

Circulation 2004 110: 496 – 500

לידיעה