ממחקר עוקבה פרוספקטיבי שפורסם בכתב העת Headache עולה כי התעללות בילדות הייתה קשורה לעלייה בסיכון למיגרנה במהלך השנה האחרונה ולמיגרנה לאורך החיים בקרב גברים, אך לא בקרב נשים. עוד נמצא כי דיכאון תיווך באופן חלקי את הקשר בין התעללות בילדות לבין מיגרנה בגברים.

המחקר נערך במדינת ניו יורק ובחן את הקשר בין התעללות או הזנחה בילדות לבין הופעת מיגרנה בבגרות. בגל הראשון של המחקר (1986–2009) גויסו 800 ילדים (גיל ממוצע 9.1 שנים), בהם ילדים עם תיעוד של התעללות בשירותי הגנת הילד וילדים ללא תיעוד כזה ממשפחות שקיבלו סיוע כלכלי. בגל השני (2018–2024) נכללו 305 מבוגרים (גיל ממוצע 31 שנים, 51.1% נשים ו-59.4% שחורים), אשר דיווחו על התעללות בילדות שהתרחשה עד גיל 18, על אבחנה של מיגרנה במהלך השנה האחרונה או במהלך החיים, וכן על גיל האבחנה הראשונה ותסמיני דיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט-טראומטית. בנוסף, בוצע ניתוח שבחן האם הפרעות פסיכיאטריות עומדות בבסיס הקשר בין התעללות בילדות למיגרנה והאם השפעה זו שונה בין גברים לנשים.

בגל השני של המחקר, 34.1% מהמשתתפים חוו לפחות אירוע אחד של התעללות בילדות, 21.1% דיווחו על מיגרנה במהלך השנה האחרונה ו-26.6% דיווחו על מיגרנה במהלך החיים. הגיל הממוצע בעת אבחנת המיגרנה הראשונה היה 19.3 שנים.

בקרב גברים, כרוניות של התעללות בילדות הייתה קשורה לעלייה בסיכון למיגרנה במהלך השנה האחרונה (יחס סיכויים מתוקנן של 1.77;  p=0.02) ולמיגרנה לאורך החיים (יחס סיכויים מתוקנן של 1.55, p=0.037), בעוד שלא נמצא קשר דומה בקרב נשים. בנוסף, נמצא כי מין המשתתף השפיע על הקשר בין כרוניות ההתעללות לבין שכיחות המיגרנה במהלך השנה האחרונה (יחס סיכויים מתוקנן של 2.46, p=0.009) ולאורך החיים (יחס סיכויים מתוקנן של 2.32, p=0.009).

בקרב גברים בלבד נמצא קשר מובהק בין התעללות בילדות לבין דיכאון במהלך השנה האחרונה (p=0.008) וכן בין דיכאון ובין מיגרנה במהלך השנה האחרונה (p=0.011), ממצא שלא הודגם בנשים.

החוקרים מסכמים כי התעללות בילדות עשויה להוות גורם סיכון למיגרנה בגברים, כאשר דיכאון עשוי לתווך חלק מהקשר. לדבריהם, הבנת הגורמים המגבירים את הסיכון למיגרנה והמנגנונים המעורבים בהם עשויה לתרום לפיתוח טיפולים מבוססי ראיות ולעיצוב מדיניות בריאות שתפחית את נטל המחלה.

Headache, June 18, 2026

לידיעה במדסקייפ